העלאת רבי שמעון - סודות מתגלים ואינם מתקיימים בחברים
ויחי · הסתלקות רבי שמעון - סימני האבל, חלום העלייה, ובכי החברים · מאמר 17 · פיסקה 1 · דף ריז ע"א
לשון הזוהר
תָּנָא, אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, מִן יוֹמָא דְּאִסְתַּלִּיק רִבִּי שִׁמְעוֹן מִן מְעַרְתָּא, מִלִּין (אלין) לָא אִתְכַּסְיָין מִן חַבְרַיָא, וְרָזִין עִלָּאִין הֲווּ מִסְתַּכְּלָן וְאִתְגַּלְּיָין מִבֵּינַיְיהוּ, כְּאִלּוּ אִתְיְיהִיבוּ הַהִיא שַׁעְתָּא בְּטוּרָא דְסִינַי. בָּתַר דְּשָׁכִיב כְּתִיב, ׳וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְינוֹת תְּהוֹם וַאֲרוּבּוֹת הַשָּׁמַיִם׳ (בראשית ח, ב), וְהֲווּ חַבְרַיָיא מְרַחֲשָׁן מִלֵּי, וְלָא מִתְקַיְימֵי בְּהוּ. דְּיוֹמָא חַד הֲוָה יָתִיב רִבִּי יְהוּדָה, אֲפִתְחָא דִטְבֶרְיָה, וְחָמָא תְּרֵי גְּמַלֵּי, דְּסָלְקֵי קַטְפִירָא מֵעֲלוֹי דְּכִתְפִין, נָפַל מָטוּלָא דְּקַטְפִירָא, וְאֲתוּ צִפֳּרֵי. וְעַד לָא מָטוּ עֲלַיְיהוּ, אִתְבַּקָּעוּ.
תרגום
שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מִן הַיּוֹם שֶׁיָּצָא רַבִּי שִׁמְעוֹן מֵהַמְּעָרָה, הַדְּבָרִים הַלָּלוּ לֹא נִתְכַּסּוּ מִן הַחֲבֵרִים וְסוֹדוֹת עֶלְיוֹנִים הָיוּ מִסְתַּכְּלִים וּמִתְגַּלִּים מִבֵּינֵיהֶם, כְּאִלּוּ שֶׁנִּתְּנוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּהַר סִינַי, אַחַר שֶׁמֵּת כָּתוּב ׳וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנוֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם׳ (בראשית ח, ב), וְהָיוּ הַחֲבֵרִים מְרַחֲשִׁים דְּבָרִים, וְלֹא מִתְקַיְּמִים בָּהֶם. שֶׁיּוֹם אֶחָד הָיָה יוֹשֵׁב רַבִּי יְהוּדָה עַל פִּתְחָהּ שֶׁל טְבֶרְיָה וְרָאָה שְׁנֵי גְמַלִּים שֶׁמַּעֲלִים בִּגְדֵי צֶמֶר מֵעַל הַכְּתֵפַיִם. נָפַל הַמַּשָּׂא שֶׁל בִּגְדֵי הַצֶּמֶר, וּבָאוּ צִפֳּרִים, וְעַד שֶׁלֹּא הִגִּיעוּ עֲלֵיהֶם, הִתְבַּקְּעוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תנא, אמר רבי יוסי, מן יומא דאסתליק רבי שמעון מן מערתא, מלין (אלין) לא אתכסיין מן חבריא, ורזין עלאין הוו מסתכלן ואתגליין מבינייהו, כאלו אתייהיבו ההיא שעתא בטורא דסיני. בתר דשכיב כתיב, ׳ויסכרו מעיינות תהום וארובות השמים׳ (בראשית ח, ב), והוו חברייא מרחשן מלי, ולא מתקיימי בהו. דיומא חד הוה יתיב רבי יהודה, אפתחא דטבריה, וחמא תרי גמלי, דסלקי קטפירא מעלוי דכתפין, נפל מטולא דקטפירא, ואתו צפרי. ועד לא מטו עלייהו, אתבקעו.
התרגום: שנינו, אמר רבי יוסי, מן היום שיצא רבי שמעון מהמערה, הדברים הללו לא נתכסו מן החברים וסודות עליונים היו מסתכלים ומתגלים מביניהם, כאלו שנתנו באותה שעה בהר סיני, אחר שמת כתוב ׳ויסכרו מעינות תהום וארבות השמים׳ (בראשית ח, ב), והיו החברים מרחשים דברים, ולא מתקימים בהם. שיום אחד היה יושב רבי יהודה על פתחה של טבריה וראה שני גמלים שמעלים בגדי צמר מעל הכתפים. נפל המשא של בגדי הצמר, ובאו צפרים, ועד שלא הגיעו עליהם, התבקעו.
מן המפרשים
כתם פז: בתר דשכיב כתיב ויסכרו מעינות סימן הוא שנתנו בכתוב לפי שהתורה נמשלה למעיין כמש"ה יפוצו מעינותיך חוצה ואמר כי אחר שנסתלק מן העולם נסגרו ונסתמו מעיינות החכמה ואחריו הוו חברייא מרחשן מלי כלומר מניעים שפתותיהם להוציא הסוד בריחוש…
מקדש מלך: תרי גמלי פי' נ"ה שגומלים חסד למלכות ולתחתונים דסלקי קטפירא. פי' שעוה המ' שנקרא שעוה ונודע מדברי הרב שנה"י דזעיר הם מוחין דנוקבא ונצח דזעיר עשה ממנו חח"ן דמ' ומהוד דזעיר נעשה בג"ה דמ' ומיסוד דת"י דמ'. שכמו שנה"י דאימא מגדילים…
אור החמה: תאנא א"ר יוסי מן יומא דאסתליק וכו' מלין לא אתכסיין גרסי' ול"ג מלת אלין: ורזין עילאין הוו מסתכלן שממש היו מסתכלין בעיניהם רזין עילאין שהם אותם הסודות שהיו עוסקים בהם. וז"ש כאן הוו מסתכלן ואתגליין מבינייהו כאלו אתייהיבו וכו':…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: