ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 15: ׳ועיני ישראל כבדו מזוקן׳ - עיוורון הגלות עד רוח חכמה בגאולה › פיסקה 5 (רטז ע"א)

לשון בני אדם ולא בהקב"ה - עד רוח החכמה בגאולה

ויחי · ׳ועיני ישראל כבדו מזוקן׳ - עיוורון הגלות עד רוח חכמה בגאולה · מאמר 15 · פיסקה 5 · דף רטז ע"א

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, לָא תִשְׁכַּח בְּהַנֵּי קְרָאֵי כֻּלְּהוֹן לִישְׁנָא, אֶלָא לְאִינִישׁ, ׳גַּם לְשׁוֹנִי כָּל הַיּוֹם תֶּהגֶה צִדְקָתֶךָ׳ (תהילים עא, כד). וְלָא אַתְּ מַשְׁכַּח בְּהַנֵּי קְרָאֵי בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּבְגִין כַּךְ יְתוּבוּן לְאַרְעֲהוֹן, וְיָהַב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רוּחַ חָכְמְתָא בְּהוֹן, לִישְׁנָא דִּלְהוֹן תֶּהֶוְיָין תָּדִיר בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (עד כאן אינו מן הזהר):

תרגום

בֹּא רְאֵה, לֹא תִמְצָא בַּפְּסוּקִים הַלָּלוּ כֻּלָּם לָשׁוֹן אֶלָּא לָאֲנָשִׁים, ׳גַּם לְשׁוֹנִי כָּל הַיּוֹם תֶּהְגֶּה צִדְקָתֶךְ׳ (תהלים עא, כד) - וְלֹא תִמְצָא בַּפְּסוּקִים הַלָּלוּ בהקב"ה, וּמִשּׁוּם כָּךְ יָשׁוּבוּ לְאַרְצָם וְיִתֵּן בָּהֶם הקב"ה רוּחַ חָכְמָה, לְשׁוֹנָם תִּהְיֶה תָּמִיד. (עַד כָּאן אֵינוֹ מִן הַזֹּהַר)

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, לא תשכח בהני קראי כלהון לישנא, אלא לאיניש, ׳גם לשוני כל היום תהגה צדקתך׳ (תהילים עא, כד). ולא את משכח בהני קראי בקודשא בריך הוא, ובגין כך יתובון לארעהון, ויהב קודשא בריך הוא רוח חכמתא בהון, לישנא דלהון תהויין תדיר בקודשא בריך הוא. (עד כאן אינו מן הזהר):

התרגום: בא ראה, לא תמצא בפסוקים הללו כלם לשון אלא לאנשים, ׳גם לשוני כל היום תהגה צדקתך׳ (תהלים עא, כד) - ולא תמצא בפסוקים הללו בהקב"ה, ומשום כך ישובו לארצם ויתן בהם הקב"ה רוח חכמה, לשונם תהיה תמיד. (עד כאן אינו מן הזהר)

מן המפרשים

הסולם: ת"ח לא תשכח וכו': בוא וראה,לא תמצא בלשון המקראות הללו כולם, שבפרשת ויחי עד כאן אלא לבני אדם, ואין אתה מוצא במקראות הללו שידברו בהקב"ה, כלומר, אע"פ שנתבאר שהם עוסקים בענין הגאולה, וכשנאמר יעקב, פירושו יעקב העליון או ישראל…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: