ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 15: ׳ועיני ישראל כבדו מזוקן׳ - עיוורון הגלות עד רוח חכמה בגאולה › פיסקה 1 (רטז ע"א)

עיני ישראל כבדו בגלות - עד שתבוא בהם רוח אחרת

ויחי · ׳ועיני ישראל כבדו מזוקן׳ - עיוורון הגלות עד רוח חכמה בגאולה · מאמר 15 · פיסקה 1 · דף רטז ע"א

לשון הזוהר

׳וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן וְגו'׳ - וּבְגִין דָּא, לָא אַתְּ מַשְׁכַּח דְּכַוָּותֵיהּ, וְכַד יְהוֹן בְּגָלוּתָא כָּל זִמְנָא חֲרוּבָא הָדִין, סִיבוּ. לָא יָכְלִין לְמֶחזֵי אַפֵּי שְׁכִינְתָּא, עַד דְּתֵיתֵי רוּחָא אָחֳרָא בְּהוֹן.

תרגום

׳וְעֵינֵי יִשְׂרָאֵל כָּבְדוּ מִזֹּקֶן וְגוֹ'׳ (בראשית מח, י). וְלָכֵן אֵינְךְ מוֹצֵא כְמוֹתוֹ, וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַּגָּלוּת כָּל זְמַן הַחֻרְבָּן הַזֶּה, יִזְדַּקְּנוּ, וְלֹא ׳יוּכְלוּ לִרְאוֹת׳ פְּנֵי שְׁכִינָה עַד שֶׁתָּבֹא בָהֶם רוּחַ אַחֶרֶת.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳ועיני ישראל כבדו מזקן וגו'׳ - ובגין דא, לא את משכח דכוותיה, וכד יהון בגלותא כל זמנא חרובא הדין, סיבו. לא יכלין למחזי אפי שכינתא, עד דתיתי רוחא אחרא בהון.

התרגום: ׳ועיני ישראל כבדו מזקן וגו'׳ (בראשית מח, י). ולכן אינך מוצא כמותו, וכשיהיו בגלות כל זמן החרבן הזה, יזדקנו, ולא ׳יוכלו לראות׳ פני שכינה עד שתבא בהם רוח אחרת.

מן המפרשים

הסולם: ועיני ישראל כבדו מזקן וגו': ר' חזקיה למד, זהו ישראל למטה, ומשום זה אין אתה מוצא כלשון הזה בכל התורה. כי כשישראל יהיו בגלות כל ימי החורבן הזה, נזדקנו, לא יכלו לראות פני השכינה, עד שיבא רוח אחר בהם.

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: