ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 15: ׳ועיני ישראל כבדו מזוקן׳ - עיוורון הגלות עד רוח חכמה בגאולה › פיסקה 2 (רטז ע"א)

טומאת ארץ העמים מעכבת ראיית פני השכינה בשיבה

ויחי · ׳ועיני ישראל כבדו מזוקן׳ - עיוורון הגלות עד רוח חכמה בגאולה · מאמר 15 · פיסקה 2 · דף רטז ע"א

לשון הזוהר

מִקַּדְּמַת דְּנָא אִסְתָּאִיבוּ בַּאֲרַע עַמְּמַיָא, וְלָא הֲווּ בְּנִימוּסֵי אוֹרַיְיתָא. כְּמָּה דִּיְהוֹן כָּהִיל לְמֵיהַךְ, וְתָבוּ עִדָּנָא סַגֵּי בֵּינִי נְכְרָאִין, דָּרָא בָּתַר דָּרָא, וְאוֹלִיפוּ מִן אָרְחֵיהוֹן, כַּד יְתוּבוּן אַפֵּי שְׁכִינְתָּא לְאַרְעֲהוֹן, בְּקַדְמִיתָא לָא יָכְלִין לְמֶחמֵי אַפִּי שְׁכִינְתָּא, עַד דְּיָהִיב קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא רוּחָא דִילֵיהּ לְהוֹן.

תרגום

מִקֹּדֶם לָכֵן נִטְמְאוּ בְּאֶרֶץ הָעַמִּים וְלֹא הָיוּ בְּדַרְכֵי הַתּוֹרָה כְּמוֹ שֶׁהָיוּ צְרִיכִים לָלֶכֶת, וְיָשְׁבוּ זְמַן רַב בֵּין נָכְרִים דּוֹר אַחֲרֵי דוֹר וְלָמְדוּ מִדַּרְכֵיהֶם. כְּשֶׁיָּשׁוּבוּ פְּנֵי הַשְּׁכִינָה לְאַרְצָם, בַּתְּחִלָּה ׳לֹא יוּכְלוּ לִרְאוֹת׳ פְּנֵי שְׁכִינָה עַד שֶׁיִּתֵּן הקב"ה רוּחוֹ לָהֶם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: מקדמת דנא אסתאיבו בארע עממיא, ולא הוו בנימוסי אורייתא. כמה דיהון כהיל למיהך, ותבו עדנא סגי ביני נכראין, דרא בתר דרא, ואוליפו מן ארחיהון, כד יתובון אפי שכינתא לארעהון, בקדמיתא לא יכלין למחמי אפי שכינתא, עד דיהיב קודשא בריך הוא רוחא דיליה להון.

התרגום: מקדם לכן נטמאו בארץ העמים ולא היו בדרכי התורה כמו שהיו צריכים ללכת, וישבו זמן רב בין נכרים דור אחרי דור ולמדו מדרכיהם. כשישובו פני השכינה לארצם, בתחלה ׳לא יוכלו לראות׳ פני שכינה עד שיתן הקב"ה רוחו להם.

מן המפרשים

הסולם: מקדמת דנא אסתאיבו וכו': ומפרש יותר.מקודם לכן נטמאו בארץ העמים, בגלותם, ולא היו הולכים בחוקי התורה כמו שהיו צריכים ללכת, וישבו זמן רב בין הנכרים, דור אחר דור, ולמדו מדרכיהם, דהיינו כמ"ש ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם. כאשר ישובו…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר