הבטחת הארץ תתקיים בקץ המשיח - אז לא יבוש יעקב
ויחי · ׳הנני מפרך והרביתך׳ - קיום ההבטחה ליעקב בקץ הגאולה · מאמר 10 · פיסקה 2 · דף ריד ע"ב
לשון הזוהר
אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לֵיהּ, אֲנָא יִשְׂרָאֵל עִלָּאָה, דְּאֲנָא מַפְשִׁינָךְ וְאַסְגִּינָךְ. הַאי בִּרְכָתָא דְּיָהִיב לִי, וְאֶתֵּן יַת אַרְעָא הָדָא לִבְרֵיכוֹן, לָא הֲוָה בְּאַרְעָא, לָא הֲוָה עִמְּהוֹן. כַּד יֵיתֵי קִיצָא דִמְשִׁיחָא וְיִשְׁתְּלִים, אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, ׳לא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב׳, כְּעַן (לא) אַנְפוֹי דְיַעֲקֹב דִּלְעֵילָא, לָא מִתְבַּיְישָׁן מִדַּאֲמַר לְהוֹן אֶתֵּן, אֲרֵי עַד כְּעַן לָא הֲווּ בִּידֵיהּ, וְהֲווּ אַנְפּוֹהִי מִתְבַּיְישָׁן, כְּעַן דִּילֵיהּ מִסְתַּיֵּיעַ מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא. כְּמָה דְאַמְרִינָן, אֲגָחְנָא דַּעֲמָלֵק, כַּד יִשְׁתְּלִים קִיצָא, לָא יְהֵא אֶלָּא בִּתְקוֹף יְדָא, כְּמָה דְּהֲוִית ׳בְּיוֹם קְרָב׳, ׳וְיָצָא ה' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם׳, דִּידֵיהּ וְלָא אָחֳרָא:
תרגום
אָמַר לוֹ הקב"ה, אֲנִי יִשְׂרָאֵל הָעֶלְיוֹן שֶׁאֲנִי מַרְבְּךְ וּמְגַדֶּלְךְ, הַבְּרָכָה הַזּוֹ שֶׁנָּתַן לִי, וְאֶתֵּן אֶרֶץ זוֹ לִבְנֵיכֶם לֹא הָיְתָה בָּאָרֶץ, לֹא הָיָה עִמָּם כְּשֶׁיָּבא קֵץ הַמָּשִׁיחַ וִיתֻקַּן. אָמַר הקב"ה, ׳לֹא עַתָּה יֵבוֹשׁ יַעֲקֹב׳ (ישעיה כט, כב) - כָּעֵת (לֹא) פְּנֵי יַעֲקֹב שֶׁלְּמַעְלָה לֹא מִתְבַּיְּשִׁים מִשֶּׁאָמַר לָהֶם אֶתֵּן, הֲרֵי עַד עַכְשָׁו לֹא הָיוּ בְיָדוֹ, וְהָיוּ פָנִים מְבֻיָּשׁוֹת. כָּעֵת שֶׁלּוֹ מִסְתַּיֵּעַ מִלִּפְנֵי רִבּוֹן הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ. כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק כְּשֶׁיִּשְׁתַּלֵּם הַקֵּץ, לֹא יִהְיֶה אֶלָּא בְּחֹזֶק יָד, כְּמוֹ שֶׁהָיִיתָ בְּיוֹם קְרָב, ׳וְיָצָא ה' וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם׳ (זכריה יד, ג) - שֶׁלּוֹ וְלֹא אַחֵר.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר קודשא בריך הוא ליה, אנא ישראל עלאה, דאנא מפשינך ואסגינך. האי ברכתא דיהיב לי, ואתן ית ארעא הדא לבריכון, לא הוה בארעא, לא הוה עמהון. כד ייתי קיצא דמשיחא וישתלים, אמר קודשא בריך הוא, ׳לא עתה יבוש יעקב׳, כען (לא) אנפוי דיעקב דלעילא, לא מתביישן מדאמר להון אתן, ארי עד כען לא הוו בידיה, והוו אנפוהי מתביישן, כען דיליה מסתייע מן קדם מארי שמיא וארעא. כמה דאמרינן, אגחנא דעמלק, כד ישתלים קיצא, לא יהא אלא בתקוף ידא, כמה דהוית ׳ביום קרב׳, ׳ויצא ה' ונלחם בגוים ההם׳, דידיה ולא אחרא:
התרגום: אמר לו הקב"ה, אני ישראל העליון שאני מרבך ומגדלך, הברכה הזו שנתן לי, ואתן ארץ זו לבניכם לא היתה בארץ, לא היה עמם כשיבא קץ המשיח ויתקן. אמר הקב"ה, ׳לא עתה יבוש יעקב׳ (ישעיה כט, כב) - כעת (לא) פני יעקב שלמעלה לא מתבישים משאמר להם אתן, הרי עד עכשו לא היו בידו, והיו פנים מבישות. כעת שלו מסתיע מלפני רבון השמים והארץ. כמו שאמרנו, מלחמת עמלק כשישתלם הקץ, לא יהיה אלא בחזק יד, כמו שהיית ביום קרב, ׳ויצא ה' ונלחם בגוים ההם׳ (זכריה יד, ג) - שלו ולא אחר.
מן המפרשים
הסולם: כמה דאמרינן וכו': כמו שאמרנו (לעיל אות ס"א) שמלחמת עמלק כשיושלם הקץ, לא יהיה אלא בחוזק יד, כמו שהוא ביום קרב, שכתוב, ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב. הוא עצמו יצא, ולא אחר.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: