ממלכת הזוהר › זוהר › ויחי › מאמר 1: ׳ויחי יעקב בארץ מצרים׳ - סוד נבואת ויחי ומנין הגלויות › פיסקה 17 (ריב ע"ב)

גיל יוסף במותו משלים חשבון ארבע מאות שנות גלות

ויחי · ׳ויחי יעקב בארץ מצרים׳ - סוד נבואת ויחי ומנין הגלויות · מאמר 1 · פיסקה 17 · דף ריב ע"ב

לשון הזוהר

תָּא חֲזֵי, ׳וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וְעֶשֶׂר שָׁנִים׳. רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, ׳הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיוֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ׳ (ישעיה ו, יד) עִמָּנוּאֵל, עִדּוּי וְלֵידָה, דְּאִתְמְלֵי לְגִלּוּיָאן וְעָקְתָן סַגִּיאִין וְעִידָן בִּישִׁין. וְאַף עַל גַּב דִּיְהוּ בְּאִלֵּין, מַטְרוּנִיתָא אִזְדַּעְזְעַת וְאִתְרַחֲקַת מִן בַּעֲלָהּ, תְּהֵא עִמָּנָא בְּגָלוּתָא, ׳בֶּן מֵאָה וְעֶשֶׂר׳ הֲוָה גִּלּוּפָא דְּאִתּוֹסַף, יִתְרְעֵי לְמֵימַר וְהֲוָה עָבַר מִן גָּלוּתָא ׳מֵאָה וְעֶשֶׂר׳ שְׁנִין, וּמָאתָן וְתִשְׁעִין, הֲוִי אַרְבַּע מְאָה שְׁנִין, וְלָא אִתְמְנֵי גָלוּתָא דְיַעֲקֹב, אֶלָּא מִדְּמִית יוֹסֵף, (והיינו דא על גבי דא דאמר ׳ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם וגו'׳.)

תרגום

בֹּא רְאֵה, ׳וַיָּמָת יוֹסֵף בֶּן מֵאָה וְעֶשֶׂר שָׁנִים׳ (בראשית נ, כו). רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח וְאָמַר, ׳הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ׳ (ישעיה ז, יד) עִמָּנוּאֵל - הֵרָיוֹן וְלֵדָה, שֶׁנִּתְמַלְּאוּ לְגָלֻיּוֹת וּלְצָרוֹת רַבּוֹת וְעִדָּנִים רָעִים. וְאַף עַל גַּב שֶׁיִּהְיוּ בְּאֵלּוּ, הַמַּטְרוֹנִיתָא הִזְדַּעְזְעָה וְהִתְרַחֲקָה מִבַּעְלָהּ, תִּהְיֶה עִמָּנוּ בַּגָּלוּת, ׳בֶּן מֵאָה וְעֶשֶׂר׳ - הָיְתָה הַחֲקִיקָה שֶׁנִּתּוֹסְפָה. יִרְצֶה לוֹמַר שֶׁהָיָה עוֹבֵר מִן הַגָּלוּת ׳מֵאָה וְעֶשֶׂר שָׁנִים׳ - ׳וּמָאתַיִם וְתִשְׁעִים׳, וְיִהְיוּ אַרְבַּע ׳מֵאוֹת שָׁנָה׳. וְלֹא נִמְנֵית גָּלוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אֶלָּא מִשֶּׁמֵּת יוֹסֵף.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תא חזי, ׳וימת יוסף בן מאה ועשר שנים׳. רבי שמעון פתח ואמר, ׳הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראת שמו׳ (ישעיה ו, יד) עמנואל, עדוי ולידה, דאתמלי לגלויאן ועקתן סגיאין ועידן בישין. ואף על גב דיהו באלין, מטרוניתא אזדעזעת ואתרחקת מן בעלה, תהא עמנא בגלותא, ׳בן מאה ועשר׳ הוה גלופא דאתוסף, יתרעי למימר והוה עבר מן גלותא ׳מאה ועשר׳ שנין, ומאתן ותשעין, הוי ארבע מאה שנין, ולא אתמני גלותא דיעקב, אלא מדמית יוסף, (והיינו דא על גבי דא דאמר ׳ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם וגו'׳.)

התרגום: בא ראה, ׳וימת יוסף בן מאה ועשר שנים׳ (בראשית נ, כו). רבי שמעון פתח ואמר, ׳הנה העלמה הרה וילדת בן וקראת שמו׳ (ישעיה ז, יד) עמנואל - הריון ולדה, שנתמלאו לגליות ולצרות רבות ועדנים רעים. ואף על גב שיהיו באלו, המטרוניתא הזדעזעה והתרחקה מבעלה, תהיה עמנו בגלות, ׳בן מאה ועשר׳ - היתה החקיקה שנתוספה. ירצה לומר שהיה עובר מן הגלות ׳מאה ועשר שנים׳ - ׳ומאתים ותשעים׳, ויהיו ארבע ׳מאות שנה׳. ולא נמנית גלותו של יעקב אלא משמת יוסף.

מן המפרשים

הסולם: ת"ח וימת יוסף בן מאה ועשר שנים: ר"ש פתח ואמר, הנה העלמה הרה ויולדת בן וקראת שמו עמנואל. ונמצא במקרא הזה, הריון ולידה שנתמלאו לגליות וצרות רבות וזמנים רעים, כמו שמסיים הכתוב, כי בטרם ידע הנער וגו' תעזב האדמה וגו' ימים אשר לא…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: