אמירת משה ואליהו הרעותה - סוד אחד לשניהם
ויגש · ׳הרעות להמית את בנה׳ - סוד רשות הרע ועליית אליהו בלא מיתה · מאמר 8 · פיסקה 1 · דף רח ע"ב
לשון הזוהר
רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח קְרָא בְּאֵלִיָּהוּ, דִּכְתִיב, ׳וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר ה' אֱלהָי הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ׳ (מלכים א יז, כ). תָּא חֲזֵי, תְּרֵי הֲווּ דְּקָאָמְרִין מִלִּין לָקֳבֵיל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, משֶׁה וְאֵלִיָּהוּ. משֶׁה אָמַר, ׳לָמָּה הֲרֵעוֹתָ לָעָם הַזֶּה׳ (שמות ה, כב). ׳וְאֵלִיָּהוּ אָמַר׳, ׳הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ׳, וְתַרְוַיְיהוּ מִלָּה חָדָא קָאֲמְרוּ.
תרגום
רַבִּי יוֹסֵי פָּתַח הַפָּסוּק בְּאֵלִיָּהוּ, שֶׁכָּתוּב ׳וַיִּקְרָא אֶל ה' וַיֹּאמַר ה' אֱלֹהָי הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ׳ (מלכים א יז, כ) - בֹּא רְאֵה, שְׁנַיִם הָיוּ שֶׁאָמְרוּ דְבָרִים כְּנֶגֶד הקב"ה, מֹשֶׁה וְאֵלִיָּהוּ. מֹשֶׁה אָמַר ׳לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה׳ (שמות ה, כב) - ׳וְאֵלִיָּהוּ אָמַר׳, ׳הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ׳ - וּשְׁנֵיהֶם אָמְרוּ דָבָר אֶחָד.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי יוסי פתח קרא באליהו, דכתיב, ׳ויקרא אל ה' ויאמר ה' אלהי הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה׳ (מלכים א יז, כ). תא חזי, תרי הוו דקאמרין מלין לקביל קודשא בריך הוא, משה ואליהו. משה אמר, ׳למה הרעות לעם הזה׳ (שמות ה, כב). ׳ואליהו אמר׳, ׳הרעות להמית את בנה׳, ותרוייהו מלה חדא קאמרו.
התרגום: רבי יוסי פתח הפסוק באליהו, שכתוב ׳ויקרא אל ה' ויאמר ה' אלהי הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה׳ (מלכים א יז, כ) - בא ראה, שנים היו שאמרו דברים כנגד הקב"ה, משה ואליהו. משה אמר ׳למה הרעתה לעם הזה׳ (שמות ה, כב) - ׳ואליהו אמר׳, ׳הרעות להמית את בנה׳ - ושניהם אמרו דבר אחד.
מן המפרשים
כתם פז: ת"ח תרין הוו דקא אמרו מלין לקבל קב"ה כלומר שהטיחו דברים כלפי מעלה בדרך תרעומת כמו שהולך ומבאר בלשון הרעות מרע"ה אמר למה הרעות לעם הזה ואליהו אמר הרעות להמית את בנה ואין הכוונה להם ח"ו שיריע הב"ה בעצם וראשונה כי טוב ה' לכל אמנם…
אור החמה: ותרווייהו מלה חד קאמרו ר"ל שכל א' אמר הריעות. מ"ט כלומר מ"ט אמרו מלת הריעות שנראה שהוא ית' המריע ח"ו ולא מלה אחרת כמו מדוע ככה עשית וכיוצא. בגין דאתייהיב רשו לסטרא אחרא כלומר אין הכונה הריעות ממש בידים כדקא סברת אלא יהבת רשו.…
אור יקר: מלה חדא קאמרו מ״ט, ירצה כיון שמרע״ה נענש על למה הרעות למה.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: