שנת דוד המלך כסוס - התמיהה על קימתו בחצות
ויגש · שישים נשימות דוד המלך - סוד חיותו הנצחית וכוח שבח הלילה · מאמר 5 · פיסקה 1 · דף רו ע"ב
לשון הזוהר
רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יוֹסֵי אִעָרְעוּ בִּכְפַר חָנָן. עַד דְּהֲווּ יָתְבֵי בֵּי אוּשְׁפִּיזַיְיהוּ, אֲתָא חַד בַּר נָשׁ וְחַד מָטוּלָא דְחַמְרָא קַמֵיהּ וְעָאל בְּבֵיתָא. אַדְּהָכִי, אָמַר רִבִּי יְהוּדָה לְרִבִּי יוֹסֵי, הָא תָּנִינָן, דְּדָוִד מַלְכָּא הֲוָה מִתְנַמְנֵם כְּסוּס, וְשֵׁינְתֵיהּ זְעֵיר, הֵיךְ הֲוָה קָם בְּפַלְגּוּת לֵילְיָא. הַאי שִׁעוּרָא זְעֵיר אִיהוּ וְלָא הֲוָה אִתְעַר אֲפִילּוּ בִּתְלָתוּת לֵילְיָא.
תרגום
רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי נִפְגְּשׁוּ בִּכְפַר חָנָן. בְּעוֹדָם יוֹשְׁבִים בְּבֵית מְלוֹנָם, בָּא אִישׁ אֶחָד, וּמַשָּׂא שֶׁל חֲמוֹר לְפָנָיו, וְנִכְנַס לַבַּיִת. בֵּין כָּךְ אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לְרַבִּי יוֹסֵי, הִנֵּה שָׁנִינוּ שֶׁדָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה מִתְנַמְנֵם כְּמוֹ סוּס וּשְׁנַתוֹ מוּעֶטֶת, אֵיךְ הָיָה קָם בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, הַשִּׁעוּר הַזֶּה הוּא קָטָן, וְלֹא הָיָה מִתְעוֹרֵר אֲפִלּוּ בִּשְׁלִישׁ הַלַּיְלָה?
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי יהודה ורבי יוסי אערעו בכפר חנן. עד דהוו יתבי בי אושפיזייהו, אתא חד בר נש וחד מטולא דחמרא קמיה ועאל בביתא. אדהכי, אמר רבי יהודה לרבי יוסי, הא תנינן, דדוד מלכא הוה מתנמנם כסוס, ושינתיה זעיר, היך הוה קם בפלגות ליליא. האי שעורא זעיר איהו ולא הוה אתער אפילו בתלתות ליליא.
התרגום: רבי יהודה ורבי יוסי נפגשו בכפר חנן. בעודם יושבים בבית מלונם, בא איש אחד, ומשא של חמור לפניו, ונכנס לבית. בין כך אמר רבי יהודה לרבי יוסי, הנה שנינו שדוד המלך היה מתנמנם כמו סוס ושנתו מועטת, איך היה קם בחצות הלילה, השעור הזה הוא קטן, ולא היה מתעורר אפלו בשליש הלילה?
מן המפרשים
מקדש מלך: ולא הוה נאים א פי' בתלתות ליליא גרסינן וכן נמצא בזוהר מוגה ולפי גירסת הספרים ולא הוה אתער ר"ל לא שייך לומר שיהיה נעור אפי' בשליש הלילה אלא מיד יהי נעור משנתו כיון דשתין נשמי הם מועטים
הסולם: ר' יהודה ור' יסי וכו': ר"י ור"י נפגשו בכפר חנן, בעוד שהיו יושבים במלונם, בא אדם אחד, ומשא חמור אחד לפניו, ונכנס לבית. בתוך כך, אמר ר' יהודה לר' יוסי, הרי למדנו, שדוד המלך היה נם כסוס ושנתו מועטת, ואם כן, איך היה קם בחצות לילה,…
מקדש מלך, פירוש הרמ"ז: והרמ"ז כתב ריש פ' ויגש וז"ל כד ברא קב"ה עלמא סתם עולם הוא זעיר בעל ו"ק והענין מובן במ"ש הרב כי תחלה היה זעיר בלי תיקון בסוד עולם התהו ואחר שבא התיקון נתעלו כל הו' נקודות למעלה למעי הבינה שהיא סוד עולם הבריאה דאצילות וגם ז'…