ממלכת הזוהר › זוהר › ויגש › מאמר 3: ׳כי הנה המלכים נועדו׳ - קרבת יהודה ויוסף כסוד שני העולמות המתכפרים › פיסקה 9 (רו ע"ב)

קרבת יהודה ויוסף - שלום השבטים והחיאת רוח יעקב

ויגש · ׳כי הנה המלכים נועדו׳ - קרבת יהודה ויוסף כסוד שני העולמות המתכפרים · מאמר 3 · פיסקה 9 · דף רו ע"ב

לשון הזוהר

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, ׳וַיִּגַשׁ אֵלָיו יְהוּדָה׳ (בראשית מד, יח). מַאי טַעְמָא יְהוּדָה, בְּגִין דְּהָכִי אִצְטְרִיךְ, דְּאִיהוּ עָרַב. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳כִּי עַבְדְּךָ עָרַב אֶת הַנַּעַר׳. וְרָזָא דְמִלָּה, יְהוּדָה וְיוֹסֵף הָכִי אִצְטְרִיכוּ לְאִתְקָרְבָא כְּחֲדָא. בְּגִין דְּיוֹסֵף אִיהוּ צַדִּיק, יְהוּדָה אִיהוּ מֶלֶךְ. וְעַל דָּא ׳וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה׳. בְּגִין דְּקוּרְבָא דִלְהוֹן דְאִתְקְרִיבוּ כְּחֲדָא, גָּרַם כַּמָּה טָבִין לְעַלְמָא. גָּרַם שְׁלָמָא לְכֻלְּהוּ שִׁבְטִין. גָּרַם שְׁלָמָא בֵּינַייהוּ. גָּרַם לְיַעֲקֹב דְּאִתְקְיַּים רוּחָא דִילֵיהּ. כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, ׳וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם׳ (בראשית מה, כז). וְעַל דָּא קְרִיבוּ דְּדָא עִם דָּא אִצְטְרִיךְ, בְּכֻלְּהוּ סִטְרִין לְעֵילָא וְתַתָּא.

תרגום

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: ׳וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה׳ (בראשית מד, יח). מָה הַטַּעַם יְהוּדָה? מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ צָרִיךְ, שֶׁהוּא עָרֵב, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳כִּי עַבְדְּךְ עָרַב אֶת הַנַּעַר׳ (בראשית מד, לב) - וְסוֹד הַדָּבָר - יְהוּדָה וְיוֹסֵף כָּךְ הִצְטָרְכוּ לְהִתְקָרֵב יַחַד, מִשּׁוּם שֶׁיּוֹסֵף הוּא צַדִּיק, יְהוּדָה הוּא מֶלֶךְ, וְעַל כֵּן ׳וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה׳, מִשּׁוּם שֶׁהַקִּרְבָה שֶׁלָּהֶם, שֶׁהִתְקָרְבוּ יַחַד, גָּרְמָה לְכַמָּה טוֹבוֹת בָּעוֹלָם, גָּרְמָה שָׁלוֹם לְכָל הַשְּׁבָטִים, גָּרְמָה לְשָׁלוֹם בֵּינֵיהֶם, גָּרְמָה לְיַעֲקֹב שֶׁהִתְקַיְּמָה רוּחוֹ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם׳ (בראשית מה, כז) - וְעַל כֵּן הַהִתְקָרְבוּת שֶׁל זֶה עִם זֶה הֻצְרְכָה בְּכָל הַצְּדָדִים, לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי אלעזר אמר, ׳ויגש אליו יהודה׳ (בראשית מד, יח). מאי טעמא יהודה, בגין דהכי אצטריך, דאיהו ערב. כמא דאת אמר, ׳כי עבדך ערב את הנער׳. ורזא דמלה, יהודה ויוסף הכי אצטריכו לאתקרבא כחדא. בגין דיוסף איהו צדיק, יהודה איהו מלך. ועל דא ׳ויגש אליו יהודה׳. בגין דקורבא דלהון דאתקריבו כחדא, גרם כמה טבין לעלמא. גרם שלמא לכלהו שבטין. גרם שלמא בינייהו. גרם ליעקב דאתקיים רוחא דיליה. כמא דאת אמר, ׳ותחי רוח יעקב אביהם׳ (בראשית מה, כז). ועל דא קריבו דדא עם דא אצטריך, בכלהו סטרין לעילא ותתא.

התרגום: רבי אלעזר אומר: ׳ויגש אליו יהודה׳ (בראשית מד, יח). מה הטעם יהודה? משום שכך צריך, שהוא ערב, כמו שנאמר ׳כי עבדך ערב את הנער׳ (בראשית מד, לב) - וסוד הדבר - יהודה ויוסף כך הצטרכו להתקרב יחד, משום שיוסף הוא צדיק, יהודה הוא מלך, ועל כן ׳ויגש אליו יהודה׳, משום שהקרבה שלהם, שהתקרבו יחד, גרמה לכמה טובות בעולם, גרמה שלום לכל השבטים, גרמה לשלום ביניהם, גרמה ליעקב שהתקימה רוחו, כמו שנאמר ׳ותחי רוח יעקב אביהם׳ (בראשית מה, כז) - ועל כן ההתקרבות של זה עם זה הצרכה בכל הצדדים, למעלה ולמטה.

מן המפרשים

הסולם: ר' אלעזר אמר ויגש אליו יהודה: מה הטעם שנגש יהודה. ומשיב, משום שכך צריך להיות, כי הוא ערב, כמש"א, כי עבדך ערב את הנער. וסוד הדבר, יהודה ויוסף היו צריכים להתקרב יחד, משום שיוסף הוא צדיק, דהיינו יסוד דז"א, יהודה הוא מלך, דהיינו…

אור יקר: ויגש אליו יהודה, מ״ט יהודה, בגין דהכי אצטריך דהוה ערב, כד״א כי עבדך ערב את הנער מעם אבי לאמר, ורזא דמלא יהודה ויוסף הכי אצטריכו לאתקרבא כחדא, בגין דיוסף איהו צדיק, יהודה איהו מלר, וע״ד

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: