ממלכת הזוהר › זוהר › ואתחנן › מאמר 13: שמע ישראל הוי אחד - סוד יחוד שני השמות כתורה שבכתב ושבעל פה ומצוות זכור ושמור › פיסקה 5 (רסד ע"א)

תורה שבכתב כלל ותורה שבעל פה פרט - הכלל צריך הפרט וזה סוד העולם העליון והתחתון

ואתחנן · שמע ישראל הוי אחד - סוד יחוד שני השמות כתורה שבכתב ושבעל פה ומצוות זכור ושמור · מאמר 13 · פיסקה 5 · דף רסד ע"א

לשון הזוהר

תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, דָּא כְּלָל, וְדָא פְּרָט. כְּלַל אִצְּטְרִיךְ לִפְרָט, וּפְרָט אִצְּטְרִיךְ לִכְּלָל, וְאִתְיַיחֲדוּ דָּא בְּדָא, וַהֲוִי כֹּלָּא חַד. וְעַל דָּא כְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא, אִיהוּ כְּלָלָא דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא, בְּגִין דִּשְׁמָא דָּא לְעֵילָּא, וּשְׁמָא דָּא לְתַתָּא. דָּא רָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה. וְדָא רָזָא דְּעָלְמָא תַּתָּאָה. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יהו"ה הוּא הָאֱלֹהִים׳, דָּא כְּלָלָא דְּכֹלָּא, וְכָל דָּא דְּאַמָרָן, אִצְּטְרִיךְ בַּר נָשׁ לְמִנְדַּע בְּהַאי עָלְמָא. וְאִי תֵּימָא, פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא אָן אִינּוּן הָכָא, בִּכְלָלָא דָּא. אֶלָּא דָּא אִיהוּ זָכוֹר. וְדָא אִיהוּ שָׁמוֹר. וְכָל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא בְּהָנֵי כְּלִילָן, בְּרָזָא דְּזָכוֹר, וּבְרָזָא דְּשָׁמוֹר, וְכֹלָּא אִיהוּ חַד.

תרגום

תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, זֶה כְּלָל וְזֶה פְּרָט. הַכְּלָל צָרִיךְ אֶת הַפְּרָט, וְהַפְּרָט צָרִיךְ אֶת הַכְּלָל, וְהִתְיַחֲדוּ זֶה בָּזֶה וְנִהְיָה הַכֹּל אֶחָד. וְעַל זֶה כְּלַל הַתּוֹרָה הוּא כְּלָל שֶׁלְּמַעְלָה וּמַטָּה, מִשּׁוּם שֶׁשֵּׁם זֶה לְמַעְלָה, וְשֵׁם זֶה לְמַטָּה. זֶה סוֹד הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וְזֶה סוֹד הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים׳ (דברים ד, לה) - זֶה הַכְּלָל שֶׁל הַכֹּל. וְכָל זֶה שֶׁאָמַרְנוּ צָרִיךְ אָדָם לָדַעַת בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְאִם תֹּאמַר, מִצְווֹת הַתּוֹרָה אֵיפֹה הֵן כָּאן בַּכְּלָל הַזֶּה? אֶלָּא זֶהוּ זָכוֹר וְזֶהוּ שָׁמוֹר. וְכָל מִצְווֹת הַתּוֹרָה בְּאֵלֶּה כְּלוּלִים, בְּסוֹד שֶׁל זָכוֹר וּבְסוֹד שֶׁל שָׁמוֹר, וְהַכֹּל הוּא אֶחָד.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: תורה שבכתב ותורה שבעל פה, דא כלל, ודא פרט. כלל אצטריך לפרט, ופרט אצטריך לכלל, ואתייחדו דא בדא, והוי כלא חד. ועל דא כללא דאורייתא, איהו כללא דלעילא ותתא, בגין דשמא דא לעילא, ושמא דא לתתא. דא רזא דעלמא עלאה. ודא רזא דעלמא תתאה. ועל דא כתיב ׳אתה הראת לדעת כי יהו"ה הוא האלהים׳, דא כללא דכלא, וכל דא דאמרן, אצטריך בר נש למנדע בהאי עלמא. ואי תימא, פקודי אורייתא אן אינון הכא, בכללא דא. אלא דא איהו זכור. ודא איהו שמור. וכל פקודי אורייתא בהני כלילן, ברזא דזכור, וברזא דשמור, וכלא איהו חד.

התרגום: תורה שבכתב ותורה שבעל פה, זה כלל וזה פרט. הכלל צריך את הפרט, והפרט צריך את הכלל, והתיחדו זה בזה ונהיה הכל אחד. ועל זה כלל התורה הוא כלל שלמעלה ומטה, משום ששם זה למעלה, ושם זה למטה. זה סוד העולם העליון, וזה סוד העולם התחתון. ועל זה כתוב ׳אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים׳ (דברים ד, לה) - זה הכלל של הכל. וכל זה שאמרנו צריך אדם לדעת בעולם הזה. ואם תאמר, מצוות התורה איפה הן כאן בכלל הזה? אלא זהו זכור וזהו שמור. וכל מצוות התורה באלה כלולים, בסוד של זכור ובסוד של שמור, והכל הוא אחד.

מן המפרשים

קרני אור: דשמא דא לעילא דשמא דא לעילא. ר"ל הוי"ה הוא בת"ת, ואלהי"ם במל', וק"ל:

הסולם: תורה שבכתב ותורה וכו': תורה שבכתב ותורה שבעל פה, זו כלל, וזו פרט, התושב"כ היא כלל, דהיינו ז"א, ותושב"פ פרט, דהיינו המלכות. הכלל צריך לפרט, והפרט צריך לכלל, שאין שלימות לזה בלי זה עד שיתחברו שניהם, ומתיחדים זה בזה ונעשה הכל…

אור החמה: מן המקבילה בתרומה מאמר סב, ו (קסב.) דף קס"ב ע"א . ור' אבא הכריע בין שניהם כי שני הדברים אמיתיים אמנם פירוש ר' יהודה יותר מדוייק בפ'. וז"ש שפיר דייקא . אמנם בענין הדרוש עצמו שביאר ר' יצחק לר' יהודה וגילה לו איך יש השגה לעתיד…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: