שמע ישראל הוי אחד
סוד יחוד שני השמות כתורה שבכתב ושבעל פה ומצוות זכור ושמור
שמע ישראל הוי אלהינו הוי אחד יחוד אחד - ברוך שם כבוד מלכותו יחוד אחר להיות שמו סוד אחד
שְׁמַע ׳יִשְׂרָאֵל יהו"ה אֱלֹהֵינוּ יהו"ה׳ (דברים ו, ד) אֶחָד, זֶהוּ יִחוּד אֶחָד. ׳בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד׳, זֶהוּ יִחוּד אַחֵר, לִהְיוֹת שְׁמוֹ סוֹד אֶחָד. וְסוֹד זֶה - ׳יהו"ה הוּא הָאֱלֹהִים׳ (מלכים א יח, לט), זֶה כָּתוּב כְּשֶׁהֵם בְּיִחוּד אֶחָד.
בלשון הזוהר
שְׁמַע ׳יִשְׂרָאֵל יהו"ה אֱלֹהֵינוּ יהו"ה׳ (דברים ו, ד) אֶחָד, דָּא אִיהוּ יִחוּדָא חַד. ׳בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד׳, הָא יִחוּדָא אַחֲרָא, לְמֶהֱוִי שְׁמֵיהּ רָזָא חַד. וְרָזָא דָּא, ׳יהו"ה הוּא הָאֱלֹהִים׳ (מלכים א יח, לט), דָּא כְּתִיב, כַּד אִינּוּן בְּיִחוּדָא חַד.
קושיית אם הוי אחד ושמו אחד למה לא כתוב הוי הוא האלהים - אלא צריך לומר בגון זה
וְאִם תֹּאמַר, אִם כָּךְ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב ׳יהו"ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳ (זכריה יד, ט) - לֹא הִיא ׳יהו"ה הוּא הָאֱלֹהִים׳ (דברים ד, לה). שֶׁאִם כָּתוּב ׳יהו"ה וּשְׁמוֹ הוּא אֶחָד׳, הָיִיתִי אוֹמֵר כָּךְ. לֹא כָתוּב אֶלָּא ׳יהו"ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳ - וְצָרִיךְ לוֹמַר בְּגָוֶן זֶה, ׳יהו"ה הוּא הָאֱלֹהִים׳ - הוּא, וְיֵרָאֶה ׳יהו"ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳.
בלשון הזוהר
וְאִי תֵּימָא, אִי הָכִי כְּגַוְונָא דִּכְתִּיב, ׳יהו"ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳ (זכריה יד, ט), לָאו אִיהוּ ׳יהו"ה הוּא הָאֱלֹהִים׳. דְּאִי כְּתִיב ׳יהו"ה וּשְׁמוֹ הוּא אֶחָד׳, הֲוִינָא אַמְרֵי הָכִי. לָא כְּתִיב אֶלָּא ׳יהו"ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳, וְאִצְּטְרִיךְ לוֹמַר בְּגַוְונָא דָּא, ׳יהו"ה הוּא הָאֱלֹהִים׳ הוּא, וְיִתְחֲזֵי ׳יהו"ה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד׳.
הכל אחד כשמתאחדים שני השמות נעשים אחד - ואז הוי הוא האלהים
אֶלָּא הַכֹּל אֶחָד. שֶׁכְּשֶׁמִּתְאַחֲדִים שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ, זֶה בְּיִחוּד זֶה, וְזֶה בְּיִחוּד אֶחָד, אָז שְׁנֵי הַשֵּׁמוֹת הָאֵלֶּה נַעֲשִׂים אֶחָד וְנִכְלָלִים זֶה בָּזֶה, וְנִהְיָה הַכֹּל שֵׁם שָׁלֵם בְּיִחוּד אֶחָד, וְאָז ׳יהו"ה הוּא הָאֱלֹהִים׳, שֶׁהֲרֵי אָז נִכְלָל הַכֹּל זֶה בָּזֶה לִהְיוֹת אֶחָד. וְעַד שֶׁהִתְיַחֲדוּ כָּל אֶחָד, זֶה בִּלְבַדּוֹ וְזֶה בִּלְבַדּוֹ, לֹא נִכְלְלוּ זֶה בָּזֶה לִהְיוֹת הַכֹּל אֶחָד.
בלשון הזוהר
אֶלָּא כֹּלָּא חַד. דְּכַד אִתְאַחֲדָן תְּרֵין שְׁמָהָן אִלֵּין, דָּא בְּיִחוּדָא חַד, וְדָא בְּיִחוּדָא חַד, כְּדֵין תְּרֵין שְׁמָהָן אִלֵּין אִתְעָבִידוּ חַד, וְאִתְכְּלִילָן דָּא בְּדָא, וַהֲוִי כֹּלָּא שְׁמָא שְׁלִים בְּיִחוּדָא חֲדָא. וּכְדֵין ׳יהו"ה הוּא הָאֱלֹהִים׳, דְּהָא כְּדֵין אִתְכְּלִיל כֹּלָּא דָּא בְּדָא לְמֶהֱוִי חַד. וְעַד דְּאִתְיַיחֲדוּ כָּל חַד דָּא בִּלְחוֹדוֹי וְדָא בִּלְחוֹדוֹי, לָא אִתְכְּלִילוּ דָּא בְּדָא, לְמֶהֱוִי כֹּלָּא חַד.
כלל התורה - תורה שבכתב זה הוי ותורה שבעל פה זה האלהים
כְּלַל כָּל הַתּוֹרָה כָּךְ הוּא וַדַּאי, שֶׁהֲרֵי הַתּוֹרָה הִיא תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וְהִיא תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב זֶהוּ שֶׁכָּתוּב יהו"ה. תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, שֶׁכָּתוּב הָאֱלֹהִים. וּמִשּׁוּם שֶׁהַתּוֹרָה הִיא סוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, נִקְרֵאת כָּךְ.
בלשון הזוהר
כְּלָלָא דְּכָל אוֹרַיְיתָא, הָכִי הוּא וַדַּאי, דְּהָא אוֹרַיְיתָא אִיהִי תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב, וְאִיהִי תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה. תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָּב, דָּא הוּא דִּכְתִּיב יהו"ה. תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, דִּכְתִּיב הָאֱלֹהִים. וּבְגִין דְּאוֹרַיְיתָא אִיהִי רָזָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, אִקְרֵי הָכִי.
תורה שבכתב כלל ותורה שבעל פה פרט - הכלל צריך הפרט וזה סוד העולם העליון והתחתון
תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, זֶה כְּלָל וְזֶה פְּרָט. הַכְּלָל צָרִיךְ אֶת הַפְּרָט, וְהַפְּרָט צָרִיךְ אֶת הַכְּלָל, וְהִתְיַחֲדוּ זֶה בָּזֶה וְנִהְיָה הַכֹּל אֶחָד. וְעַל זֶה כְּלַל הַתּוֹרָה הוּא כְּלָל שֶׁלְּמַעְלָה וּמַטָּה, מִשּׁוּם שֶׁשֵּׁם זֶה לְמַעְלָה, וְשֵׁם זֶה לְמַטָּה. זֶה סוֹד הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן. וְזֶה סוֹד הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן. וְעַל זֶה כָּתוּב ׳אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יהו"ה הוּא הָאֱלֹהִים׳ (דברים ד, לה) - זֶה הַכְּלָל שֶׁל הַכֹּל. וְכָל זֶה שֶׁאָמַרְנוּ צָרִיךְ אָדָם לָדַעַת בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְאִם תֹּאמַר, מִצְווֹת הַתּוֹרָה אֵיפֹה הֵן כָּאן בַּכְּלָל הַזֶּה? אֶלָּא זֶהוּ זָכוֹר וְזֶהוּ שָׁמוֹר. וְכָל מִצְווֹת הַתּוֹרָה בְּאֵלֶּה כְּלוּלִים, בְּסוֹד שֶׁל זָכוֹר וּבְסוֹד שֶׁל שָׁמוֹר, וְהַכֹּל הוּא אֶחָד.
בלשון הזוהר
תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, דָּא כְּלָל, וְדָא פְּרָט. כְּלַל אִצְּטְרִיךְ לִפְרָט, וּפְרָט אִצְּטְרִיךְ לִכְּלָל, וְאִתְיַיחֲדוּ דָּא בְּדָא, וַהֲוִי כֹּלָּא חַד. וְעַל דָּא כְּלָלָא דְּאוֹרַיְיתָא, אִיהוּ כְּלָלָא דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא, בְּגִין דִּשְׁמָא דָּא לְעֵילָּא, וּשְׁמָא דָּא לְתַתָּא. דָּא רָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה. וְדָא רָזָא דְּעָלְמָא תַּתָּאָה. וְעַל דָּא כְּתִיב ׳אַתָּה הָרְאֵתָ לָדַעַת כִּי יהו"ה הוּא הָאֱלֹהִים׳, דָּא כְּלָלָא דְּכֹלָּא. וְכָל דָּא דְּאַמָרָן, אִצְּטְרִיךְ בַּר נָשׁ לְמִנְדַּע בְּהַאי עָלְמָא. וְאִי תֵּימָא, פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא אָן אִינּוּן הָכָא, בִּכְלָלָא דָּא. אֶלָּא דָּא אִיהוּ זָכוֹר. וְדָא אִיהוּ שָׁמוֹר. וְכָל פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא בְּהָנֵי כְּלִילָן, בְּרָזָא דְּזָכוֹר, וּבְרָזָא דְּשָׁמוֹר, וְכֹלָּא אִיהוּ חַד.
תפלת ערבית חובה כי קריאת שמע של ערבית חובה - והקבה מתיחד בלילה כמו ביום
פָּתַח רַבִּי יוֹסֵי וְאָמַר, זֶה שֶׁשָּׁנִינוּ שֶׁתְּפִלַּת עַרְבִית הִיא חוֹבָה, וַדַּאי מִשּׁוּם שֶׁקְּרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית חוֹבָה, והקב"ה מִתְיַחֵד בַּלַּיְלָה כְּמוֹ שֶׁמִּתְיַחֵד בַּיּוֹם. וּמִדַּת לַיְלָה נִכְלֶלֶת בַּיּוֹם, וּמִדַּת יוֹם נִכְלֶלֶת בַּלַּיְלָה, וְנַעֲשֶׂה יִחוּד. וּמִי שֶׁאָמַר רְשׁוּת, מִשּׁוּם אֵמוּרִים וּפְדָרִים שֶׁמִּתְעַכְּלִים בַּלַּיְלָה, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ.
בלשון הזוהר
פָּתַח רִבִּי יוֹסִי וְאָמַר, הָא דְּתָנֵינָן צְּלוֹתָא דְּעַרְבִית חוֹבָה אִיהוּ, וַדַּאי בְּגִין דִּקְרִיאַת שְׁמַע דְּעַרְבִית חוֹבָה, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְיָיחָד בְּלֵילְיָא, כְּמָה דְּאִתְיָיחַד בִּימָמָא. וּמִדַּת לַיְלָה אִתְכְּלִיל בִּימָמָא, וּמִדַּת יְמָמָא אִתְכְּלִיל בְּלֵילְיָא, וְאִתְעָבִיד יִחוּדָא. וּמַאן דְּאָמַר רְשׁוּת, בְּגִין אֵימוּרִין וּפְדָרִין דְּמִתְעַכְּלֵי בְּלֵילְיָא, וְהָא אוֹקִימְנָא.
קושיית למה כתוב ואהבת אחר היחוד הרי נכללו ימין ושמאל - שם בכלל כאן בפרט
שֶׁכָּתוּב ׳וְאָהַבְתָּ אֵת יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳ (דברים ו, ה) - פָּסוּק זֶה בֵּאַרְנוּ, וּפֵרְשׁוּהוּ הַחֲבֵרִים. אֲבָל יֵשׁ לִשְׁאֹל, אִם בַּיִּחוּד הַזֶּה שֶׁל שְׁמַע יִשְׂרָאֵל נִכְלָל הַכֹּל, יָמִין וּשְׂמֹאל, לָמָּה כָּתוּב אַחַר כָּךְ ׳וְאָהַבְתָּ׳, ׳וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ׳, שֶׁהֲרֵי בַּיִּחוּד נִכְלְלוּ? אֶלָּא שָׁם בִּכְלָל, כָּאן בִּפְרָט, וְכָךְ צָרִיךְ.
בלשון הזוהר
דִּכְתִּיב ׳וְאָהַבְתָּ אֶת יהו"ה אֱלֹהֶיךָ׳, הַאי קְרָא אוֹקִימְנָא, וְאוֹקְמוּהָ חַבְרַיָּיא. אֲבָל אִית לְשָׁאֲלָא, אִי בְּהַאי יִחוּדָא דִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אִתְכְּלִיל כֹּלָּא, יְמִינָא וּשְׂמָאלָא, אֲמַאי כְּתִיב לְבָתַר ׳וְאָהַבְתָּ׳, ׳וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ׳, דְּהָא בְּיִחוּדָא אִתְכְּלִילוּ. אֶלָּא הָתָם בִּכְלָל. הָכָא בִּפְרָט. וְהָכִי אִצְּטְרִיךְ.
יחוד הוא כמו תפלין של ראש וזרוע - בתפלין ארבע פרשיות וכאן שלשה שמות מה בין זה לזה
וּבְסוֹד הַיִּחוּד שֶׁהֲרֵי הִתְעוֹרַרְנוּ בוֹ, יִחוּד הוּא כְּמוֹ תְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ וּתְפִלִּין שֶׁל זְרוֹעַ. בִּתְפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ יֵשׁ אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר. וְכָאן שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת הֵם. שָׁם אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת, וְכָל אַחַת וְאַחַת בִּלְבַדָּהּ. וְכָאן שְׁלֹשָׁה שֵׁמוֹת. מַה בֵּין זֶה לָזֶה?
בלשון הזוהר
וּבְרָזָא דְּיִחוּדָא דְּהָא אִתְּעַרְנָא בֵּיהּ, יִחוּדָא אִיהוּ כְּגַוְונָא דִּתְפִלִּין דְּרֵישָׁא, וּתְפִילִּין דִּדְרוֹעָא. בִּתְפִילִין דְּרֵישָׁא ד׳ פַּרְשִׁיָּין, וְהָא אִתְּמַר. וְהָכָא ג׳ שְׁמָהָן אִינּוּן. הָתָם אַרְבַּע פַּרְשִׁיָּין, וְכָל חַד וְחַד בִּלְחוֹדוֹי. וְהָכָא ג׳ שְׁמָהָן, מַה בֵּין הַאי לְהַאי.
משה ידבר והאלהים יעננו בקול
סוד קולו של משה האחוז על כל הנביאים ומדוע אלהינו
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.