ממלכת הזוהר › זוהר › ואתחנן › מאמר 12: מצוה לקבע מזוזה לשערו - סוד השד השומר לצד השער והפכו למשמר בזכות רשם השם הקדוש › פיסקה 5 (רסד ע"א)

צריך האדם שלא יעשה טנוף בשער ביתו ולא ישפך מים עכורים - שלא יעשה קלון לשם רבונו

ואתחנן · מצוה לקבע מזוזה לשערו - סוד השד השומר לצד השער והפכו למשמר בזכות רשם השם הקדוש · מאמר 12 · פיסקה 5 · דף רסד ע"א

לשון הזוהר

וְעַל דָּא אִצְּטְרִיךְ בַּר נָשׁ, דְּלָא יַעְבִּיד (ס"א יעביר) טִנּוּפָא וְלִכְלוּכָא בְּתַרְעָא דְּבֵיתֵיהּ, וְלָא יוֹשִׁיד מַיִין עֲכוּרִין. חַד, דְּלָא יַעְבִּיד קְלָנָא לְגַבֵּי שְׁמָא דְּמָארֵיהּ. וְחַד, דְּאִית לֵיהּ רְשׁוּ לְהַהוּא מְחַבְּלָא לְחַבְּלָא. וּבְּגִין כָּךְ יִזְדַּהֵר בַּר נָשׁ מֵהַאי, וְיִזְדְּהַר בַּר נָשׁ דְּלָא יִמְנַע מִתַּרְעָא דְּבֵיתֵיהּ שְׁמָא דְּמָארֵיהּ.

תרגום

וְעַל זֶה צָרִיךְ הָאָדָם שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה [ יַעֲבִיר ] טִנּוּף וְלִכְלוּךְ בְּשַׁעַר בֵּיתוֹ וְלֹא יִשְׁפֹּךְ מַיִם עֲכוּרִים. אֶחָד, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה קָלוֹן לְשֵׁם רִבּוֹנוֹ. וְאֶחָד, שֶׁיֵּשׁ רְשׁוּת לְאוֹתוֹ הַמְחַבֵּל לְחַבֵּל. וְלָכֵן יִזָּהֵר הָאָדָם מִזֶּה, וְיִזָּהֵר הָאָדָם שֶׁלֹּא יִמְנַע מִשַּׁעַר בֵּיתוֹ שֵׁם רִבּוֹנוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ועל דא אצטריך בר נש, דלא יעביד (ס"א יעביר) טנופא ולכלוכא בתרעא דביתיה, ולא יושיד מיין עכורין. חד, דלא יעביד קלנא לגבי שמא דמאריה. וחד, דאית ליה רשו לההוא מחבלא לחבלא. ובגין כך יזדהר בר נש מהאי, ויזדהר בר נש דלא ימנע מתרעא דביתיה שמא דמאריה.

התרגום: ועל זה צריך האדם שלא יעשה [ יעביר ] טנוף ולכלוך בשער ביתו ולא ישפך מים עכורים. אחד, שלא יעשה קלון לשם רבונו. ואחד, שיש רשות לאותו המחבל לחבל. ולכן יזהר האדם מזה, ויזהר האדם שלא ימנע משער ביתו שם רבונו.

מן המפרשים

הסולם: וע"ד אצטריך ב"נ וכו': וע"כ צריך האדם להזהר, שלא יעשה טנוף ולכלוך בשער ביתו ולא ישפוך שם מים עכורים, מב' טעמים, א'. שלא יעשה בזיון אצל שם אדונו, שבמזוזה. וא'. שאז יש רשות לאותו המחבל, דהיינו השד, לחבל. ומשום זה יזהר האדם בזה,…

לכל המפרשים על פיסקה זו

לקריאה נעימה של כל המאמר