ואני ערל שפתיים - קושיא על הבטחת הדיבור למשה
וארא · ׳הן בני ישראל לא שמעו אלי׳ - סוד קול ודיבור בגלות משה · מאמר 7 · פיסקה 1 · דף כה ע"ב
לשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם׳ (שמות ו, יב), מַאי ׳וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם׳. וְהָא בְּקַדְמִיתָא כְּתִיב (שמות ד י). ׳לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי וְגוֹ'׳ ׳כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי׳, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה אוֹתִיב לֵיהּ, (שמותד') ׳מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם וְגו'׳ (שמות ד, יא), ׳וְהוּא אָמַר׳ ׳וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ׳ (שמות ד, יב), סַלְּקָא דַּעְתָּךְ דְּלָא הֲוָה כֵּן, וְהַשְּׁתָּא אָמַר ׳וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם׳, אִי הָכִי, אָן הוּא מִלָּה דְּאַבְטַח לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּקַדְמִיתָא.
תרגום
בֹּא רְאֵה, כָּתוּב ׳הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם׳ (שמות ו, יב) - מַה זֶּה ׳וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם׳ - וַהֲרֵי בַּתְּחִלָּה כָּתוּב ׳לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי וְגוֹ'׳ (שמות ד, י) ׳כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי׳, והקב"ה הָיָה מֵשִׁיב לוֹ - ׳מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם׳ - וְכוּ', וְהוּא אָמַר ׳וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךְ׳, הֲתַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךְ שֶׁלֹּא הָיָה כָּךְ? וְעַתָּה אוֹמֵר ׳וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם׳ - אִם כָּךְ, אֵיפֹה הַדָּבָר שֶׁהִבְטִיחַ לוֹ הקב"ה בָּרִאשׁוֹנָה?
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תא חזי, כתיב ׳הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים׳ (שמות ו, יב), מאי ׳ואני ערל שפתים׳. והא בקדמיתא כתיב (שמות ד י). ׳לא איש דברים אנכי וגו'׳ ׳כי כבד פה וכבד לשון אנכי׳, וקודשא בריך הוא הוה אותיב ליה, (שמותד') ׳מי שם פה לאדם וגו'׳ (שמות ד, יא), ׳והוא אמר׳ ׳ואנכי אהיה עם פיך׳ (שמות ד, יב), סלקא דעתך דלא הוה כן, והשתא אמר ׳ואני ערל שפתים׳, אי הכי, אן הוא מלה דאבטח ליה קודשא בריך הוא בקדמיתא.
התרגום: בא ראה, כתוב ׳הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים׳ (שמות ו, יב) - מה זה ׳ואני ערל שפתים׳ - והרי בתחלה כתוב ׳לא איש דברים אנכי וגו'׳ (שמות ד, י) ׳כי כבד פה וכבד לשון אנכי׳, והקב"ה היה משיב לו - ׳מי שם פה לאדם׳ - וכו', והוא אמר ׳ואנכי אהיה עם פיך׳, התעלה על דעתך שלא היה כך? ועתה אומר ׳ואני ערל שפתים׳ - אם כך, איפה הדבר שהבטיח לו הקב"ה בראשונה?
מן המפרשים
הסולם: ת"ח כתיב הן וגו' ערל שפתים: שואל, מהו ואני ערל שפתים, הרי בתחילה כתוב, לא איש דברים אנכי וגו', כי כבד פה וגו', והקב"ה השיב לו, מי שם פה לאדם וגו', והוא אמר, ואנכי אהיה עם פיך , הכי יעלה על דעתך, שלא היה כן, ועתה אומר, ואני ערל…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: