׳הן בני ישראל לא שמעו אלי׳
סוד קול ודיבור בגלות משה
ואני ערל שפתיים - קושיא על הבטחת הדיבור למשה
בֹּא רְאֵה, כָּתוּב ׳הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם׳ (שמות ו, יב) - מַה זֶּה ׳וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם׳ - וַהֲרֵי בַּתְּחִלָּה כָּתוּב ׳לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי וְגוֹ'׳ (שמות ד, י) ׳כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי׳, והקב"ה הָיָה מֵשִׁיב לוֹ - ׳מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם׳ (שמות ד, יא) - וְכוּ', וְהוּא אָמַר ׳וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךְ׳ (שמות ד, יב), הֲתַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁלֹּא הָיָה כָּךְ? וְעַתָּה אוֹמֵר ׳וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם׳ - אִם כָּךְ, אֵיפֹה הַדָּבָר שֶׁהִבְטִיחַ לוֹ הקב"ה בָּרִאשׁוֹנָה?
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כְּתִיב ׳הֵן בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁמְעוּ אֵלַי וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם׳ (שמות ו, יב), מַאי ׳וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם׳. וְהָא בְּקַדְמִיתָא כְּתִיב ׳לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי וְגוֹ'׳ (שמות ד, י) ׳כִּי כְבַד פֶּה וּכְבַד לָשׁוֹן אָנֹכִי׳, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הֲוָה אוֹתִיב לֵיהּ, ׳מִי שָׂם פֶּה לָאָדָם וְגוֹ'׳ (שמות ד, יא), וְהוּא אָמַר ׳וְאָנֹכִי אֶהְיֶה עִם פִּיךָ׳ (שמות ד, יב), סַלְּקָא דַּעְתָּךְ דְּלָא הֲוָה כֵּן. וְהַשְּׁתָּא אָמַר ׳וַאֲנִי עֲרַל שְׂפָתָיִם׳, אִי הָכִי, אָן הוּא מִלָּה דְּאַבְטַח לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּקַדְמִיתָא.
משה קול והדיבור בגלות - שיתוף אהרן עמו
אֶלָּא סוֹד הוּא. מֹשֶׁה הוּא קוֹל, וְהַדִּבּוּר שֶׁהוּא הַדִּבּוּר שֶׁלּוֹ הָיָה בַּגָּלוּת, וְהוּא הָיָה אָטוּם מִלְּפָרֵשׁ דְּבָרִים. וּמִשּׁוּם כָּךְ אָמַר ׳וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה׳, בְּעוֹד שֶׁהַדָּבָר שֶׁלִּי הִיא בַּגָּלוּת שֶׁלּוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵין לִי דָּבָר. הֲרֵינִי קוֹל דָּבָר גָּרוּעַ, שֶׁהִיא בַּגָּלוּת, וְלָכֵן שִׁתֵּף הקב"ה עִמּוֹ אֶת אַהֲרֹן.
בלשון הזוהר
אֶלָּא רָזָא אִיהוּ, מֹשֶׁה קָלָא, וְדִבּוּר דְּאִיהוּ מִלָּה דִּילֵיהּ, הֲוָה בְּגָלוּתָא, וַהֲוָה אִיהוּ אָטִים לְפָרְשָׁא מִלִּין. וּבְגִין דָּא אָמַר, ׳וְאֵיךְ יִשְׁמָעֵנִי פַרְעֹה׳, בְּעוֹד דְּמִלָּה דִּילִי אִיהִי בְּגָלוּתָא דִּילֵּיהּ, דְּהָא לֵית לִי מִלָּה. הָא אֲנָא קָלָא מִלָּה גָּרַע, דְּאִיהִי בְּגָלוּתָא, וְעַל דָּא, שָׁתַּף קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאַהֲרֹן בַּהֲדֵיהּ.
חיבור קול ודיבור בהר סיני - השלמת משה
בֹּא רְאֵה, כָּל זְמַן שֶׁהַדִּבּוּר הָיָה בַּגָּלוּת, הַקּוֹל הִסְתַּלֵּק מִמֶּנּוּ, וְהַדִּבּוּר הָיָה אָטוּם בְּלִי קוֹל. כְּשֶׁבָּא מֹשֶׁה בָּא הַקּוֹל, וּמֹשֶׁה הָיָה קוֹל בְּלִי דִבּוּר, מִשּׁוּם שֶׁהָיָה בַּגָּלוּת, וְכָל זְמַן שֶׁהַדִּבּוּר הָיָה בַּגָּלוּת, מֹשֶׁה הָלַךְ בְּקוֹל בְּלִי דִבּוּר, וְכָךְ הָלַךְ עַד שֶׁקָּרְבוּ לְהַר סִינַי וְנִתְּנָה תּוֹרָה, וּבְאוֹתוֹ זְמַן הִתְחַבֵּר קוֹל בְּדִבּוּר, וְאָז הַדָּבָר דִּבֵּר, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׳ (שמות כ, א). וְאָז מֹשֶׁה נִמְצָא שָׁלֵם בַּדָּבָר כָּרָאוּי, קוֹל וְדִבּוּר אֶחָד בִּשְׁלֵמוּת.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כָּל זִמְנָא דְּדִבּוּר הֲוָה בְּגָלוּתָא, קָלָא אִסְתְּלַק מִנֵּיהּ, וּמִלָּה הֲוָה אָטִים בְּלֹא קוֹל, כַּד אָתָא מֹשֶׁה, אָתָא קוֹל. וּמֹשֶׁה הֲוָה קוֹל בְּלא מִלָּה, בְּגִין דְּהֲוָה בְּגָלוּתָא, וְכָל זִמְנָא דְּדִבּוּר הֲוָה בְּגָלוּתָא, מֹשֶׁה אָזִיל קָלָא בְּלָא דִּבּוּר, וְהָכִי אָזִיל עַד דְּקָרִיבוּ לְטוּרָא דְּסִינַי, וְאִתְיְהִיבַת אוֹרַיְיתָא, וּבְהַהוּא זִמְנָא, אִתְחַבָּר קָלָא בְּדִבּוּר, וּכְדֵין מִלָּה מַלִּיל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, ׳וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה׳ (שמות כ, א). וּכְדֵין, מֹשֶׁה אִשְׁתְּכַח שְׁלִים בְּמִלָּה כְּדְקָא יֵאוֹת, קוֹל וְדִבּוּר כַּחֲדָא בִּשְׁלִימוּ.
התרעמות משה על גריעת הדיבור ממנו
וְעַל כָּךְ מֹשֶׁה הִתְרַעֵם, שֶׁהַדִּבּוּר נִגְרַע מִמֶּנּוּ, פְּרָט לְאוֹתוֹ זְמַן שֶׁדִּבְּרָה לִרְגֹז עָלָיו, בִּזְמַן שֶׁכָּתוּב ׳וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךְ׳ (שמות ה, כג), מִיָּד ׳וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה׳ (שמות ו, ב). בֹּא רְאֵה שֶׁכָּךְ הוּא, שֶׁהִתְחִיל דָּבָר לְדַבֵּר וּפָסַק אוֹתוֹ, מִשּׁוּם שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַן שֶׁכָּתוּב ׳וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים וְגוֹ'׳. וּפָסַק וְהִשְׁלִים הַקּוֹל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'׳ - מִשּׁוּם שֶׁהַדִּבּוּר הָיָה בַּגָּלוּת וְלֹא הִגִּיעַ זְמַן לְדַבֵּר. (וּבֹא רְאֵה) מִשּׁוּם כָּךְ מֹשֶׁה לֹא הָיָה שָׁלֵם בַּדָּבָר בַּתְּחִלָּה, (שֶׁכָּךְ נראה) שֶׁהוּא קוֹל, וּבָא בִּשְׁבִיל דִּבּוּר לְהוֹצִיא אוֹתָהּ מִן הַגָּלוּת. כֵּיוָן שֶׁיָּצָא מִן הַגָּלוּת וְהִתְחַבְּרוּ קוֹל וְדִבּוּר כְּאֶחָד בְּהַר סִינַי, הִשְׁתַּלֵּם מֹשֶׁה וְנִרְפָּא, וְנִמְצָא אָז קוֹל וְדִבּוּר כְּאֶחָד בִּשְׁלֵמוּת.
בלשון הזוהר
וְעַל דָּא מֹשֶׁה אִתְרְעִים, דְּמִלָּה גָּרַע מִנֵּיהּ, בַּר הַהוּא זִמְנָא דְּמַלִּילַת לְאִתְרַעֲמָא עֲלוֹי, בְּזִמְנָא דִּכְתִּיב, ׳וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ׳ (שמות ה, כג), מִיַּד ׳וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה׳ (שמות ו, ב). תָּא חֲזֵי דְּהָכִי הוּא דְּשָׁרָא מִלָּה לְמַלְּלָא וּפָסַק לָהּ, בְּגִין דְּעַד לָא מָטָא זִמְנָא דִּכְתִּיב ׳וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים וְגוֹ'׳. וּפָסַק וְאַשְׁלִים קָלָא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'׳. בְּגִין דְּדִבּוּר הֲוָה בְּגָלוּתָא, וְלָא מָטָא זִמְנָא לְמַלְּלָא. (וְתָא חֲזֵי) בְּגִינֵי כַּךְ, מֹשֶׁה לָא הֲוָה שְׁלִים מִלָּה בְּקַדְמִיתָא, (דהכי אתחזי) דְּאִיהוּ קוֹל, וְאָתֵי בְּגִין דִּבּוּר, לְאַפָּקָא לֵיהּ מִן גָּלוּתָא. כֵּיוָן דְּנָפַק מִן גָּלוּתָא, וְאִתְחֲבָּרוּ קוֹל וְדִבּוּר כַּחֲדָא בְּטוּרָא דְּסִינַי, אִשְׁתְּלִים מֹשֶׁה וְאִתְסֵי, וְאִשְׁתְּכַח כְּדֵין קוֹל וְדִבּוּר כַּחֲדָא בִּשְׁלִימוּ.
שתיקת משה במצרים עד פתיחתו בתורה בסיני
בֹּא רְאֵה, כָּל הַיָּמִים שֶׁהָיָה מֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם שֶׁרָצָה לְהוֹצִיא הַדִּבּוּר מִן הַגָּלוּת, לֹא דִבֵּר דָּבָר שֶׁהוּא דִּבּוּר. כֵּיוָן שֶׁיָּצְאָה מִן הַגָּלוּת וְהִתְחַבֵּר קוֹל בְּדִבּוּר, אוֹתוֹ דָּבָר שֶׁהוּא דִּבּוּר הִנְהִיג וְהוֹלִיךְ אֶת יִשְׂרָאֵל, אֲבָל לֹא דִבֵּר, עַד שֶׁקָּרְבוּ לְהַר סִינַי וּפָתַח בַּתּוֹרָה, שֶׁכָּךְ רָאוּי. וְאִם תֹּאמַר, ׳כִּי אָמַר אֱלֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם׳ (שמות יג, יז) - לֹא כָתוּב כִּי דִבֵּר, אֶלָּא ׳כִּי אָמַר׳, שֶׁהוּא רְצוֹן הַלֵּב בַּחֲשַׁאי, וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ.
בלשון הזוהר
תָּא חֲזֵי, כָּל יוֹמִין דְּהֲוָה מֹשֶׁה בְּמִצְרַיִם, דְּבָעָא לְאַפָּקָא מִלָּה מִן גָּלוּתָא, לָא מַלִּיל מִלָּה, דְּאִיהוּ דִּבּוּר. כֵּיוָן דְּנָפַק מִן גָּלוּתָא, וְאִתְחֲבָּר קוֹל בְּדִבּוּר, הַהוּא מִלָּה דְּאִיהוּ דִּבּוּר, אַנְהִיג וְדָבַּר לוֹן לְיִשְׂרָאֵל, אֲבָל לָא מַלִּיל, עַד דְּקָרִיבוּ לְטוּרָא דְּסִינַי, וּפָתַח בְּאוֹרַיְיתָא, דְּהָכִי אִתְחָזֵי. וְאִי תֵּימָא, ׳כִּי אָמַר אֱלֹקִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם׳ (שמות יג, יז) - לָא כְּתִיב כִּי דִּבֵּר, אֶלָּא כִּי אָמַר, דְּאִיהוּ רְעוּתָא דְּלִבָּא בַּחֲשָׁאי, וְהָא אוֹקִימְנָא.
קמתי אני לפתוח לדודי - הסתלקות הקול בגלות כנסת ישראל
׳וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'׳ - רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ ׳לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר וְגוֹ'׳ (שיר השירים ה, ו). ׳קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי׳ - זֶה קוֹל. בֹּא רְאֵה, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, כְּשֶׁהִיא בַּגָּלוּת, קוֹל מִסְתַּלֵּק מִמֶּנָּה, וְהַדִּבּוּר נִשְׁתַּתֵּק מִמֶּנָּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳נֶאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה׳ (תהילים לט, ג). וְאִם מִתְעוֹרֵר דָּבָר, מַה כָּתוּב? ׳וְדוֹדִי חָמַק עָבָר׳ - שֶׁהֲרֵי קוֹל הִסְתַּלֵּק מִמֶּנָּה וְנִפְסַק הַדִּבּוּר. וְעַל זֶה ׳וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה׳ - הִתְחִילָה לְדַבֵּר, וְהִפְסִיקָה וְשָׁתְקָה. אַחַר כָּךְ הִשְׁלִים הַקּוֹל וְאָמַר - ׳וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'׳.
בלשון הזוהר
׳וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'׳ - ר' יְהוּדָה פָּתַח, קַמְתִּי אֲנִי לִפְתּוֹחַ ׳לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר וְגוֹ'׳ (שיר השירים ה, ו). ׳קַמְתִּי אֲנִי לִפְתּוֹחַ לְדוֹדִי׳ - דָּא קָלָא. תָּא חֲזֵי, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל כַּד אִיהִי בְּגָלוּתָא, קָלָּא אִסְתְּלַק מִינָהּ, וּמִלָּה אִשְׁתְּכַךְ מִינָהּ, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר ׳נְאֱלַמְתַּי דּוּמִיָּה׳ (תהילים לט, ג). וְאִי אִתְּעַר מִלְּתָא, מַה כְּתִיב, ׳וְדוֹדִי חָמַק עָבָר׳, דְּהָא קָלָא אִסְתְּלַק מִינָהּ, וּפָסְקָא מִלָּה. וְעַל דָּא ׳וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל מֹשֶׁה׳, שָׁרִיאַת לְמַלְּלָא, וּפָסַק וְשָׁתִיק. לְבָתַר אַשְׁלִים קָלָא וְאָמַר - ׳וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה'׳.
תוספת הוא"ו ביעקב - קושיית ר' יוסי מיצחק
׳וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב׳ (שמות ו, ג) - בְּיַעֲקֹב תּוֹסֶפֶת וָא"ו, שֶׁהוּא בְּחִיר הָאָבוֹת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר ׳אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב׳, בְּיַעֲקֹב תּוֹסֶפֶת וָא"ו. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, אִם כָּךְ, הֲרֵי כָּתוּב ׳אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךְ וֵאלֹהֵי יִצְחָק׳ (בראשית כח, יג) - הֲרֵי בְּיִצְחָק תּוֹסֶפֶת וָא"ו?
בלשון הזוהר
׳וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב׳ (שמות ו, ג) - בְּיַעֲקֹב תּוֹסֶפֶת וָא"ו, דְּאִיהוּ שְׁלִימוּ דַּאֲבָהָן, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר, אֱלהֵי ׳אַבְרָהָם אֱלהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב׳, בְּיַעֲקֹב תּוֹסֶפֶת וָא"ו. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי, אִי הָכִי, הָא כְּתִיב ׳אֲנִי ה' אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וִאלהֵי יִצְחָק׳ (בראשית כח, יג) - הָא בְּיִצְחָק תּוֹסֶפֶת וָא"ו.
יעקב הוכלל ביצחק בחייו - והשם ניכר בו רק במותו
אָמַר לוֹ, יָפֶה הָיָה, מִשּׁוּם שֶׁיַּעֲקֹב הָיָה קַיָּם, וְהִכְלִיל אֶת יַעֲקֹב בְּיִצְחָק, (שֶׁהָיָה מֵת) שֶׁחָשְׁכוּ עֵינָיו וְהָיָה כְמֵת, שֶׁהֲרֵי בְּעוֹד הָאָדָם קַיָּם בָּעוֹלָם הַזֶּה, לֹא נִזְכָּר עָלָיו הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְעַל כֵּן הִכְלִיל אוֹתוֹ בְּיִצְחָק. עַכְשָׁו שֶׁמֵּת יַעֲקֹב, בָּא הַדָּבָר לִמְקוֹמוֹ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב׳ - בְּתוֹסֶפֶת ו'.
בלשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, שַׁפִּיר הֲוָה, בְּגִין דְּיַעֲקֹב הֲוָה קַיָּים, וְאַכְלִיל לֵיהּ לְיַעֲקֹב בְּיִצְחָק, (דהוה מית) דְּאִתְחַשְּׁכוּ עֵינוֹי, וַהֲוָה כַּמֵּת, דְּהָא בְּעוֹד דְּבַּר נָשׁ אִיהוּ קַיָּים בְּהַאי עָלְמָא, לָא אִדְכַּר עֲלוֹי שְׁמָא קַדִּישָׁא, וְעַל דָּא אַכְלִיל לֵיהּ בְּיִצְחָק. הַשְׁתָּא דְּמִית יַעֲקֹב, אָתָא מִלָּה בְּאַתְרֵיהּ. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב׳ - בְּתוֹסֶפֶת ו'.
באל שדי - גילוי באספקלריה שלא מאירה וקיום הברית
׳בְּאֵל שַׁדָּי׳ - נִרְאֵיתִי לָהֶם מִתּוֹךְ אַסְפַּקְלַרְיָה שֶׁלֹּא מְאִירָה, וְלֹא נִרְאֵיתִי מִתּוֹךְ אַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהֲרֵי הִשְׁתַּמְּשׁוּ בַּנּוּקְבָּא לְבַד וְלֹא יוֹתֵר. בֹּא רְאֵה שֶׁאֵינָם נִפְרָדִים לְעוֹלָמִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם׳ - שֶׁהֲרֵי הַבְּרִית הִתְחַבְּרָה עִמָּהּ.
בלשון הזוהר
׳בְּאֵל שַׁדָּי׳ - אִתְחָזֵינָא לְהוּ, מִגּוֹ אַסְפָּקָלַרְיָא דְּלָא נָהֲרָא. וְלָא אִתְחָזֵינָא מִגּוֹ אַסְפָּקָלַרְיָא דְּנָהֲרָא. וְאִי תֵּימָא דְּהָא אִשְׁתַּמְּשׁוּ בְּנוּקְבָא בִּלְחוֹד וְלָא יַתִּיר. תָּא חֲזֵי, דְּלָא אִתְפָּרְשָׁן לְעָלְמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְגַם הֲקִימוֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם׳ - דְּהָא בְּרִית אִתְחַבַּר עִמָּהּ.
הקמת הברית אף בלא גילוי שלם - תנאי לירושת הארץ
מהקב"ה יֵשׁ לָאָדָם לִלְמֹד, שֶׁהֲרֵי הוּא אָמַר שֶׁלֹּא נוֹדָע לָהֶם, שֶׁכָּתוּב ׳בְּאֵל שַׁדָּי׳. וְכָתוּב ׳וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם׳ - כְּדֵי לְקַיֵּם הַבְּרִית בְּיִחוּד אֶחָד, ׳וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם וְגוֹ'׳. הֲרֵי נֶאֱמַר, מִי שֶׁזּוֹכֶה לִבְרִית יוֹרֵשׁ אֶת הָאָרֶץ.
בלשון הזוהר
מִקּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִית לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְמֵילָף, דְּהָא אִיהוּ קָאָמַר דְּלָא פָּרִישׁ לוֹן, דִּכְתִּיב ׳בְּאֵל שַׁדָּי׳. וּכְתִיב ׳וְגַם הֲקִימוֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם׳, בְּגִין לְקַיְּימָא קִיּוּמָא בְּיִחוּדָא חַד, ׳וְגַם הֲקִימוֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם וְגוֹ'׳. הָא אִתְּמַר, מַאן דְּזַכֵּי לִבְרִית, יָרִית לְאַרְעָא.
׳גורו לכם מפני חרב׳
נקמת ברית ועוררותה למקומה
להמשיך לקרואהודעה אחת בלבד בכל יום, בשבע בבוקר: כרטיס מנוקד מן הזוהר לענינא דיומא. קבוצת הכרזות: רק ממלכת הזוהר כותבת בה, בלי שיחות.
להצטרף לקבוצת הזוהר היומיהמייל משמש לזוהר היומי בלבד. לא יימסר, לא יפורסם ולא ישמש לשום צורך אחר. ביטול בלחיצה אחת בכל מייל.