ריבוי הצפרדעים ומסירותן לאש - לקאת פרעה ביותר
וארא · ׳ושרץ היאור צפרדעים׳ - בכי רחל וסוד מכות מצרים · מאמר 17 · פיסקה 7 · דף כט ע"ב
לשון הזוהר
וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ, חֲדָא הֲוָת, וְאוֹלִידַת, וְאִתְמַלְיָית אַרְעָא מִינַיְיהוּ. וַהֲווּ כֻּלְּהוּ מַסְרִין גַּרְמַיְיהוּ לְאֶשָּׁא, דִּכְתִּיב ׳וּבְתַנּוּרֶיךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךָ׳, וּמַאי הֲווֹ אָמְרוּ. ׳בָּאנוּ בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה׳ (תהילים סו, יב). וְאִי תֵּימָא אִי הֲכִי מַאי אִיכְפָּת לְהוּ לְמִצְרָאֵי דְעֲאלִין לְאֶשָׁא כָּל אִינוּן עוֹרְדֵעַנִין אֶלָּא כֻּלְהוּ עֲאלִין לְאֶשָׁא וְאֲזְלִין בְּתַּנוּרָא וְלָא מֵתִין. וְאִינוּן דְמֵתִּין מַאי קַא עַבְדֵי. נַהֲמָא הַוָה בְּתַּנוּרָא וְעֲאלִין בְּגוֹ נַהֲמָא וּמִתְבַּקְעִין וְנַפְקֵי מִנַיְיהוּ אַחֲרָנִין וְאִשְׁתַאֲרִין בְּנַהָמָּא. אָתוּ לְמֵיכַל מִּינֵה הַהוּא פִּתָא אִתְהַדְרוּ עוֹרְדֵעַנָיָיא בֵּמֶעֲיְיהוּ וְרַקְדָן וְרַמָּאן קַלִין עַד דְהַווּ מֵתִים. וְדָא קָשְׁיָיא לוֹן מִכֹּלָא. תָּא חָזֵי כְּתִיב ׳וְשָׁרָץ הַיְאוֹר צְפַרְדֶעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךָ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךָ וְעַל מִטָּתְךָ׳. פַּרְעֹה אִיהוּ אַלְקֵי קַדְמָאַה מִּכֻּלְהוּ וְיָתִּיר מִּכֻּלְהוּ. לֵיהוֵי ׳שְׁמֵיהּ דִי אֱלַהָא מְבֹרָךְ מִן עַלְמָא וְעַד עַלְמָא׳ דְהָוָה פָּקִיד עוֹבַדִין דִבְנֵי נָשָׁא בְכָל מָה דְעֲבְדֵי.
תרגום
וַתַּעַל הַצְּפַרְדֵּעַ. הָיְתָה אַחַת וְהוֹלִידָה, וְהִתְמַלְּאָה הָאָרֶץ מֵהֶם. וְהָיוּ כֻלָּן מוֹסְרוֹת עַצְמָן לָאֵשׁ, שֶׁכָּתוּב ׳וּבְתַנּוּרֶיךְ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶיךְ׳ - וּמָה הָיוּ אוֹמְרוֹת? ׳בָּאנוּ בָאֵשׁ וּבַמַּיִם וַתּוֹצִיאֵנוּ לָרְוָיָה׳ (תהלים סו, יב) - וְאִם תֹּאמַר, אִם כָּךְ מָה אִכְפַּת לְמִצְרַיִם שֶׁכָּל אוֹתָן הַצְּפַרְדְּעִים נִכְנָסוֹת לָאֵשׁ? אֶלָּא כֻלָּן נִכְנָסוֹת לָאֵשׁ וְהוֹלְכוֹת בַּתַּנּוּר וְלֹא מֵתוֹת. וְאוֹתָן שֶׁמֵּתוֹת מֶה עָשׂוּ? לֶחֶם הָיָה בַּתַּנּוּר, וְנִכְנָסוֹת לְתוֹךְ הַלֶּחֶם וּמִתְבַּקְּעוֹת, וְיוֹצְאוֹת מֵהֶן אֲחֵרוֹת וְנִשְׁאָרוֹת לְתוֹךְ הַלֶּחֶם. בָּאוּ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ, אוֹתָהּ פַּת הָפְכָה לִצְפַרְדֵּעַ בִּמְעֵיהֶם וְרוֹקְדוֹת, וּמְרִימוֹת קוֹלוֹת עַד שֶׁהָיוּ מֵתִים, וְזֶה קָשֶׁה לָהֶם מֵהַכֹּל. בֹּא רְאֵה, כָּתוּב ׳וְשָׁרַץ הַיְאֹר צְפַרְדְּעִים וְעָלוּ וּבָאוּ בְּבֵיתֶךְ וּבַחֲדַר מִשְׁכָּבְךְ וְעַל מִטָּתֶךְ׳ (שמות ז, כח) - פַּרְעֹה לָקָה רִאשׁוֹן מִכֻּלָּם, וְיוֹתֵר מִכֻּלָּם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה שֵׁם הָאֱלוֹהַּ מְבֹרָךְ מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם, שֶׁהוּא פּוֹקֵד מַעֲשֵׂי בְּנֵי אָדָם בְּכָל מַה שֶּׁעוֹשִׂים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ותעל הצפרדע, חדא הות, ואולידת, ואתמליית ארעא מינייהו. והוו כלהו מסרין גרמייהו לאשא, דכתיב ׳ובתנוריך ובמשארותיך׳, ומאי הוו אמרו. ׳באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה׳ (תהילים סו, יב). ואי תימא אי הכי מאי איכפת להו למצראי דעאלין לאשא כל אינון עורדענין אלא כלהו עאלין לאשא ואזלין בתנורא ולא מתין. ואינון דמתין מאי קא עבדי. נהמא הוה בתנורא ועאלין בגו נהמא ומתבקעין ונפקי מנייהו אחרנין ואשתארין בנהמא. אתו למיכל מינה ההוא פתא אתהדרו עורדענייא במעייהו ורקדן ורמאן קלין עד דהוו מתים. ודא קשייא לון מכלא. תא חזי כתיב ׳ושרץ היאור צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך׳. פרעה איהו אלקי קדמאה מכלהו ויתיר מכלהו. ליהוי ׳שמיה די אלהא מברך מן עלמא ועד עלמא׳ דהוה פקיד עובדין דבני נשא בכל מה דעבדי.
התרגום: ותעל הצפרדע. היתה אחת והולידה, והתמלאה הארץ מהם. והיו כלן מוסרות עצמן לאש, שכתוב ׳ובתנוריך ובמשארותיך׳ - ומה היו אומרות? ׳באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה׳ (תהלים סו, יב) - ואם תאמר, אם כך מה אכפת למצרים שכל אותן הצפרדעים נכנסות לאש? אלא כלן נכנסות לאש והולכות בתנור ולא מתות. ואותן שמתות מה עשו? לחם היה בתנור, ונכנסות לתוך הלחם ומתבקעות, ויוצאות מהן אחרות ונשארות לתוך הלחם. באו לאכל ממנו, אותה פת הפכה לצפרדע במעיהם ורוקדות, ומרימות קולות עד שהיו מתים, וזה קשה להם מהכל. בא ראה, כתוב ׳ושרץ היאר צפרדעים ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך ועל מטתך׳ (שמות ז, כח) - פרעה לקה ראשון מכלם, ויותר מכלם, כדי שיהיה שם האלוה מברך מן העולם ועד העולם, שהוא פוקד מעשי בני אדם בכל מה שעושים.
מן המפרשים
אור החמה: ודא קשיא לון מכולא ולכך אמר הכתוב באחרונה ובתנוריך ובמשארותיך מפני שהיו מתים מיתה קשה ע"י ואלקי קדמא' שהקדימו הכתוב ויתיר מכלהו שכתוב בו ובחדר משכבך ועל מטתך. הרמ"ק זלה"ה:
הסולם: ותעל הצפרדע: והיה צריך לומר הצפרדעים לשון רבים. ומשיב, צפרדע אחת היתה והולידה, ונתמלאה מהן הארץ. והיו כולם מוסרים את עצמם לאש. שכתוב ובתנוריך ובמשארותיך. ומה היו אומרים. באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: