מטה אהרן ולא מטה משה - קדושת מטה משה ביתר שאת
וארא · ׳ואמרת אל אהרן קח את מטך׳ - מטה אהרן כרמז לתחיית המתים · מאמר 15 · פיסקה 1 · דף כח ע"א
לשון הזוהר
׳וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךָ׳ (שמות ז, ט). מַאי טַעֲמָא מַטֵּה אַהֲרֹן, וְלא מַטֵּה מֹשֶׁה. אֶלָּא, הַהוּא דְּמֹשֶׁה אִיהוּ קַדִּישָׁא יַתִּיר, דְּאִתְגְּלִיף בְּגִנְתָּא עִלָּאָה בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, וְלָא בָּעֵי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְסָאֳבָא לֵיהּ בְּאִינּוּן חוּטְרִין דְּחַרְשַׁיָּא. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא לְאַכְפְּיָיא לוֹן לְכָל אִינּוּן דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא דִּשְׂמָאלָא, בְּגִין דְּאַהֲרֹן אָתָא מִימִינָא, וּשְׂמָאלָא אִתְכַּפְיָיא בִּימִינָא.
תרגום
׳וְאָמַרְתָּ אֶל אַהֲרֹן קַח אֶת מַטְּךְ׳ (שמות ז, ט). מָה הַטַּעַם מַטֵּה אַהֲרֹן וְלֹא מַטֵּה מֹשֶׁה? אֶלָּא אוֹתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה יוֹתֵר קָדוֹשׁ, שֶׁנֶּחְקַק בַּגָּן הָעֶלְיוֹן בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, וְלֹא רָצָה הקב"ה לְטַמֵּא אוֹתוֹ בְּאוֹתָם מַטּוֹת שֶׁל הַמְּכַשְּׁפִים, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא לִכְפּוֹת אוֹתָם לְכָל אוֹתָם הַבָּאִים מִצַּד הַשְּׂמֹאל, מִשּׁוּם שֶׁאַהֲרֹן בָּא מִיָּמִין, וְהַשְּׂמֹאל נִכְפֶּה לַיָּמִין.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ׳ואמרת אל אהרן קח את מטך׳ (שמות ז, ט). מאי טעמא מטה אהרן, ולא מטה משה. אלא, ההוא דמשה איהו קדישא יתיר, דאתגליף בגנתא עלאה בשמא קדישא, ולא בעי קודשא בריך הוא לסאבא ליה באינון חוטרין דחרשיא. ולא עוד, אלא לאכפייא לון לכל אינון דאתיין מסטרא דשמאלא, בגין דאהרן אתא מימינא, ושמאלא אתכפייא בימינא.
התרגום: ׳ואמרת אל אהרן קח את מטך׳ (שמות ז, ט). מה הטעם מטה אהרן ולא מטה משה? אלא אותו של משה יותר קדוש, שנחקק בגן העליון בשם הקדוש, ולא רצה הקב"ה לטמא אותו באותם מטות של המכשפים, ולא עוד, אלא לכפות אותם לכל אותם הבאים מצד השמאל, משום שאהרן בא מימין, והשמאל נכפה לימין.
מן המפרשים
אור החמה: כח. ואמרת אל אהרן וכו' בגנתא עילאה וכו'. כלומר נחקק שם הקדוש במטה ובאיזה מקום נעשה חקיקה זו בג"ע עליון ומשם ירד ע"ש בין השמשות אחר שנברא אמנם לא נתברר לן בשום דוכתא שנעשה בגנתא עילאה. והנה השם הזה נראה שהוא שם הוי"ה וכן נראה…
הסולם: ואמרת אל אהרן קח את מטך: שואל מהו הטעם, שנבחר לזה, מטה אהרן, ולא מטה משה. ומשיב, אלא זה של משה הוא קדוש יותר, כי נחקק בו שם הקדוש בגן עדן העליון, ולא רצה הקב"ה לטמא אותו באלו המטות של החרטומים, שהיה צריך לבלוע אותם, כמ"ש ויבלע…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: