׳ובצל ידי כסיתיך׳- מחפה על המילה ועל האדם
הקדמה · המחדש בתורה · מאמר 9 · פיסקה 6 · דף ה ע"א
לשון הזוהר
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַהוּ ׳וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ׳. אָמַר לֵיהּ, בְּשַׁעְתָּא דְּאִתְמְסַר אוֹרַיְיתָא לְמֹשֶׁה, אָתוּ כַּמָּה רִבּוֹא דְּמַלְאֲכֵי עִלָּאִין לְאוֹקָדָא לֵיהּ בְּשַׁלְהוֹבָא דְפוּמְּהוֹן, עַד דַּחֲפָא עֲלֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְהַשְׁתָּא דְּהַאי מִלָּה סָלְקָא וְאִתְעַטְּרָא וְקָיְימָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, אִיהוּ חָפֵי עַל הַהִיא מִלָּה, וְכַסִּי עַל הַהוּא בַּר נָשׁ, דְּלָא יִשְׁתְּמוֹדַע לְגַבַּיְיהוּ אֶלָּא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלָא יְקַנְּאוּן לְגַבֵּיהּ, עַד דְּאִתְעֲבִיד מֵהַהִיא מִלָּה שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וְאֶרֶץ חֲדָשָׁה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטוֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסוֹד אָרֶץ׳. מִכָּאן דְּכָל מִלָּה דִּסְתִים מֵעֵינָא, סָלְקָא לְתוֹעַלְתָּא עִלָּאָה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ׳, וְאַמַּאי אִתְחֲפִי וְאִתְכַּסִּי מֵעֵינָא, בְּגִין לְתוֹעַלְתָּא עִלָּאָה, הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳לִנְטוֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסוֹד אָרֶץ׳, כְּמָה דְּאִתְּמַר.
תרגום
אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַהוּ וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ, אָמַר לוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְסְרָה הַתּוֹרָה לְמֹשֶׁה, בָּאוּ כַּמָּה רִבּוֹאוֹת שֶׁל מַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים לִשְׂרֹף אוֹתוֹ בְּשַׁלְהֶבֶת פִּיהֶם, עַד שֶׁחִפָּה עָלָיו הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. וְכָעֵת שֶׁהַמִּלָּה הַזּוֹ עוֹלָה וּמִתְעַטֶּרֶת וְעוֹמֶדֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, הוּא מְחַפֶּה עַל אוֹתָהּ הַמִּלָּה, וּמְכַסֶּה עַל אוֹתוֹ הָאָדָם, שֶׁלֹּא יִוָּדַע לָהֶם אֶלָּא לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְלֹא יְקַנְּאוּ בּוֹ, עַד שֶׁנַּעֲשֶׂה מֵהַמִּלָּה הַהִיא שָׁמַיִם חֲדָשִׁים וְאֶרֶץ חֲדָשָׁה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב: וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ. מִכָּאן שֶׁכָּל דָּבָר שֶׁנִּסְתָּר מִן הָעַיִן, עוֹלֶה לְתוֹעֶלֶת עֶלְיוֹנָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ. וְלָמָּה נֶחְפֶּה וּמִתְכַּסֶּה מִן הָעַיִן, בִּשְׁבִיל תּוֹעֶלֶת עֶלְיוֹנָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר רבי אלעזר, מהו ׳ובצל ידי כסיתיך׳. אמר ליה, בשעתא דאתמסר אורייתא למשה, אתו כמה רבוא דמלאכי עלאין לאוקדא ליה בשלהובא דפומהון, עד דחפא עליה קודשא בריך הוא. והשתא דהאי מלה סלקא ואתעטרא וקיימא קמי קודשא בריך הוא, איהו חפי על ההיא מלה, וכסי על ההוא בר נש, דלא ישתמודע לגבייהו אלא קודשא בריך הוא, ולא יקנאון לגביה, עד דאתעביד מההיא מלה שמים חדשים וארץ חדשה, הדא הוא דכתיב ׳ובצל ידי כסיתיך לנטוע שמים וליסוד ארץ׳. מכאן דכל מלה דסתים מעינא, סלקא לתועלתא עלאה, הדא הוא דכתיב ׳ובצל ידי כסיתיך׳, ואמאי אתחפי ואתכסי מעינא, בגין לתועלתא עלאה, הדא הוא דכתיב ׳לנטוע שמים וליסוד ארץ׳, כמה דאתמר.
התרגום: אמר רבי אלעזר: מהו ובצל ידי כסיתיך, אמר לו, בשעה שנמסרה התורה למשה, באו כמה רבואות של מלאכים עליונים לשרף אותו בשלהבת פיהם, עד שחפה עליו הקדוש-ברוך-הוא. וכעת שהמלה הזו עולה ומתעטרת ועומדת לפני הקדוש-ברוך-הוא, הוא מחפה על אותה המלה, ומכסה על אותו האדם, שלא יודע להם אלא לקדוש-ברוך-הוא, ולא יקנאו בו, עד שנעשה מהמלה ההיא שמים חדשים וארץ חדשה. זהו שכתוב: ובצל ידי כסיתיך לנטע שמים וליסד ארץ. מכאן שכל דבר שנסתר מן העין, עולה לתועלת עליונה. זהו שכתוב ובצל ידי כסיתיך. ולמה נחפה ומתכסה מן העין, בשביל תועלת עליונה. זהו שכתוב לנטע שמים וליסד ארץ, כמו שאמרנו.
מן המפרשים
יהל אור: עד דחפא עליה קוב"ה. כמ"ש פרשז עליו עננו ( סוכה ה, א ) ואר"ת מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. ונגד אלו ב' דברים אמר חפי על וכו' וכסי על וכו' :
אור החמה: וכל מילין דעתיק יומין פי' דברים הנמשכים ממנו למטה כי חיות הנמצאות היא התורה כאו' וחיי עולם נטע בתוכינו: ואתחבר באינון מלין דעתיק היינו שרוחניותה עולה ומתדבק ברוחניותם והכל בסוד השתלשלות התורה ממטה למעלה וממעלה למטה העליה כדפי'…
רמ"ז: מהו ובצל ידי כסיתיך. יקשה מה ענין כסוי זה לגבי נטיעת שמים ויסוד ארץ: