דיבור החידוש העולה- מתעטר בשבעים עטרות
הקדמה · המחדש בתורה · מאמר 9 · פיסקה 2 · דף ד ע"ב
לשון הזוהר
תְּנַן, בְּהַהִיא שַׁעְתָּא דְּמִלָּה דְּאוֹרַיְיתָא אִתְחַדְּשַׁת מִפּוּמֵּיהּ דְּבַר נָשׁ, הַהִיא מִלָּה סַלְקָא וְאִתְעַתְּדַת קַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיל לְהַהִיא מִלָּה, וְנָשִׁיק לָהּ, וְעַטַּר לָהּ בְּשִׁבְעִין עִטְרִין גְּלִיפִין וּמְחַקְּקָן. וּמִלָּה דְּחָכְמְתָא דְּאִתְחַדְּשָׁא, סָלְקָא וְיָתְבָא עַל רֵישָׁא דְּצַדִּיק חַי עָלְמִין, וְטָסָא מִתַּמָּן וְשָׁטָא בְּשִׁבְעִין אֶלֶף עָלְמִין, וּסְלִיקַת לְגַבֵּי עַתִּיק יוֹמִין, וְכָל מִלִּין דְּעַתִּיק יוֹמִין, מִלִּין דְּחָכְמְתָא אִינּוּן בְּרָזִין סְתִימִין עִלָּאִין.
תרגום
שָׁנִינוּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁדְּבַר תּוֹרָה מִתְחַדֵּשׁ מִפִּי הָאָדָם, הַדִּבּוּר הַהוּא עוֹלֶה וּמִזְדַּמֵּן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נוֹטֵל אֶת אוֹתוֹ הַדִּבּוּר, וּמְנַשֵּׁק אוֹתוֹ, וּמְעַטֵּר אוֹתוֹ בְּשִׁבְעִים עֲטָרוֹת גְּלוּפוֹת וּמְחֻקָּקוֹת, וְהַמִּלָּה [הַדִּבּוּר] שֶׁל הַחָכְמָה שֶׁהִתְחַדְּשָׁה, עוֹלָה וְיוֹשֶׁבֶת עַל רֹאשׁ צַדִּיק חֵי עָלְמִין, וְטָסָה מִשָּׁם וּמְשׁוֹטֶטֶת בְּשִׁבְעִים אֶלֶף עוֹלָמוֹת, וְעוֹלָה אֶל עַתִּיק יוֹמִין. וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁל עַתִּיק יוֹמִין, דִּבְרֵי חָכְמָה הֵם בְּסוֹדוֹת נִסְתָּרִים עֶלְיוֹנִים.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: תנן, בההיא שעתא דמלה דאורייתא אתחדשת מפומיה דבר נש, ההיא מלה סלקא ואתעתדת קמיה דקודשא בריך הוא, וקודשא בריך הוא נטיל לההיא מלה, ונשיק לה, ועטר לה בשבעין עטרין גליפין ומחקקן. ומלה דחכמתא דאתחדשא, סלקא ויתבא על רישא דצדיק חי עלמין, וטסא מתמן ושטא בשבעין אלף עלמין, וסליקת לגבי עתיק יומין, וכל מלין דעתיק יומין, מלין דחכמתא אינון ברזין סתימין עלאין.
התרגום: שנינו, באותה שעה שדבר תורה מתחדש מפי האדם, הדבור ההוא עולה ומזדמן לפני הקדוש ברוך הוא, והקדוש-ברוך-הוא נוטל את אותו הדבור, ומנשק אותו, ומעטר אותו בשבעים עטרות גלופות ומחקקות, והמלה [הדבור] של החכמה שהתחדשה, עולה ויושבת על ראש צדיק חי עלמין, וטסה משם ומשוטטת בשבעים אלף עולמות, ועולה אל עתיק יומין. וכל הדברים של עתיק יומין, דברי חכמה הם בסודות נסתרים עליונים.
מן המפרשים
כתם פז: וז"א תנן בההיא שעתא דמלה דאוריתא אתחדשת מפומיה דבר נש וכו' עתה ידבר בכלל כל דבר המתחדש בתורה אמר שהב"ה שמח באותו חדוש שחדש האדם ונושקו ע"ד ישקני מנשיקות פיהו ועטרין לה בשבעין עטרין הם שבעים פנים שיש לתורה הרשומה שהם נחקקים…
מקדש מלך: תנן בהאי שעתא וכו' מכאן מדבר בחידוש ע"ד הפשט מדקאמר אח"כ ומלה דחכמתא קמיה דקב"ה נודע כי מלפני ה' היא בינה ולפני ה' היא מלכות ונמצא כי קמי קב"ה הוא מלכות ופי' שעולה זה החידוש בסוד מ"ן למלכות וקב"ה שהוא ז"א נטיל ההיא מלה ונשיק…
רמ"ז: תנן בההיא שעתא וכו'. ותחלה צריך שתדע הקדמת אמת ואמונה, והיא שכל העיונים והחקירות והחידושים שמחדש האדם בתורה לא דבר ריק הוא, אלא הכל כאשר לכל מהות ויש עצמי במציאות גמור ושלם, כי לפי כח זכות איש ואיש מעלה ניצוצי נשמתו מתוך קליפת…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: