מילה נסתרת של חכמה- מתחברת לדברי עתיק יומין
הקדמה · המחדש בתורה · מאמר 9 · פיסקה 3 · דף ד ע"ב
לשון הזוהר
וְהַהִיא מִלָּה סְתִימָא דְּחָכְמְתָא דְּאִתְחַדְּשַׁת הָכָא, כַּד סָלְקָא אִתְחַבְּרַת בְּאִנּוּן מִלִּין דְּעַתִּיק יוֹמִין, וְסָלְקָא וְנָחֲתָא בַּהֲדַיְיהוּ, וְעָאלַת בְּתַמְנֵיסַר עָלְמִין גְּנִיזִין דְּ׳עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִי"ם זוּלָתְךָ׳, נָפְקֵי מִתַּמָּן וְשָׁטָאן וְאָתְיָין מַלְיָאן וּשְׁלֵמִין, וְאִתְעַתְּדוּ קַמֵּי עַתִּיק יוֹמִין. בְּהַהִיא שַׁעְתָּא אָרַח עַתִּיק יוֹמִין בְּהַאי מִלָּה וְנִיחָא קַמֵּיהּ מִכֹּלָּא, נָטִיל לְהַהִיא מִלָּה, וְאַעְטַר לָהּ בִּתְלַת מְאָה וְשִׁבְעִין אֶלֶף עִטְרִין, הַהִיא מִלָּה טָסַת וְסָלְקָא וְנָחֲתָא וְאִתְעֲבִידָא רְקִיעָא חֲדָא.
תרגום
וְאוֹתָהּ מִלָּה נִסְתֶּרֶת שֶׁל הַחָכְמָה שֶׁהִתְחַדְּשָׁה כָּאן, כְּשֶׁהִיא עוֹלָה מִתְחַבֶּרֶת עִם אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁל עַתִּיק יוֹמִין, וְעוֹלָה וְיוֹרֶדֶת עִמָּהֶם, וְנִכְנֶסֶת בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר עוֹלָמוֹת גְּנוּזִים שֶׁעַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתֶךָ. יוֹצְאִים מִשָּׁם וּמְשׁוֹטְטִים וּבָאִים מְלֵאִים וּשְׁלֵמִים, וּמִזְדַּמְּנִים לִפְנֵי עַתִּיק יוֹמִין. בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה מֵרִיחַ עַתִּיק יוֹמִין אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, וְזֶה רָצוּי לְפָנָיו מִן הַכֹּל. נוֹטֵל אֶת אוֹתָהּ מִלָּה, וּמְעַטֵּר אוֹתָהּ בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף עֲטָרוֹת. אוֹתָהּ מִלָּה טָסָה וְעוֹלָה וְיוֹרֶדֶת וְנַעֲשֵׂית רָקִיעַ אֶחָד.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וההיא מלה סתימא דחכמתא דאתחדשת הכא, כד סלקא אתחברת באנון מלין דעתיק יומין, וסלקא ונחתא בהדייהו, ועאלת בתמניסר עלמין גניזין ד׳עין לא ראתה אלהי"ם זולתך׳, נפקי מתמן ושטאן ואתיין מליאן ושלמין, ואתעתדו קמי עתיק יומין. בההיא שעתא ארח עתיק יומין בהאי מלה וניחא קמיה מכלא, נטיל לההיא מלה, ואעטר לה בתלת מאה ושבעין אלף עטרין, ההיא מלה טסת וסלקא ונחתא ואתעבידא רקיעא חדא.
התרגום: ואותה מלה נסתרת של החכמה שהתחדשה כאן, כשהיא עולה מתחברת עם אותם הדברים של עתיק יומין, ועולה ויורדת עמהם, ונכנסת בשמונה עשר עולמות גנוזים שעין לא ראתה אלהים זולתך. יוצאים משם ומשוטטים ובאים מלאים ושלמים, ומזדמנים לפני עתיק יומין. באותה השעה מריח עתיק יומין את הדבר הזה, וזה רצוי לפניו מן הכל. נוטל את אותה מלה, ומעטר אותה בשלש מאות ושבעים אלף עטרות. אותה מלה טסה ועולה ויורדת ונעשית רקיע אחד.
מן המפרשים
כתם פז: ושטאן ואתאן ומתפשטות בח"י העולמות. ועולות ועומדות לפני עתיק יומין בחברה אחת ועתיק יומין מכיר בה שהתחדשה כמריח דבר חדש ומכיר בו שהוא חדש וכבר ידעת כי הכל עולה לריח ניחוח ליי' והנה נחשב לפניו יתברך הדבר החדש ההוא יותר משאר מה…
יהל אור: רקיעא חדא. דרגא דצדיק כמ"ש למטה סלקא ויתבא על רישא דצדיק וכו'. והוא רקיעא דחכמתא דסליק למוחא משכיל לאיתן כמ"ש בפ' משפטים ע"ש. וז"ש למטה ועאלת בתמניסר עלמין גניזין שהוא י"ח נקודות שבחכמה כידוע. ועי' בז"ח דף מ' א' ב' ע"ש:
רמ"ז: אתחברת באינון מלין דעתיק יומין. מפני שבפה הוא סוד חיבור האורות כנודע מסוד הנקודים, וזהו אתחברת ומלין דייקא, ובכח חיבור זה שהוא כעין בחינת זווג שבין המלה העולה ובין אותם מילי דעתיק: