ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 8: מחזה דרבי חייא › פיסקה 7 (ד ע"ב)

שבועת מארי דגדפי- שהמלך זוכר את האילה

הקדמה · מחזה דרבי חייא · מאמר 8 · פיסקה 7 · דף ד ע"ב

לשון הזוהר

אַדְהָכִי חֲמָא כַּמָּה מִן חַבְרַיָּיא סַחֲרָנֵיהּ כָּל אִינּוּן עַמּוּדִין דְּקָיְימִין, וַחֲמָא דְּסַלִּיקוּ לוֹן לִמְתִיבְתָּא דִרְקִיעָא, אִלֵּין סָלְקִין וְאִלֵּין נָחֲתִין, וְעֵילָּא דְּכוּלְּהוּ חֲמָא מָארֵי דְגַדְפֵי דַּהֲוָה אָתֵי, וְהוּא אוֹמִי אוֹמָאָה, דְּשָׁמַע מֵאֲחוֹרֵי פַּרְגּוֹדָא, דְּמַלְכָּא מְפַקֵּד בְּכָל יוֹמָא וּדְכִיר לְאַיַּלְתָּא דִּי שְׁכִיבַת לְעַפְרָא, וּבָעֵט בְּעִיטִין בְּהַהוּא שַׁעְתָּא בִּתְלַת מְאָה וְתִשְׁעִין רְקִיעִין, וְכֻלְּהוּ מְרַתְּתִין וְזָעִין קַמֵּיהּ, וְאוֹרִיד דִּמְעִין עַל דָּא, וְנָפְלֵי אִינּוּן דִּמְעִין רְתִיחִין כְּאֶשָּׁא לְגוֹ יַמָּא רַבָּא, וּמֵאִינּוּן דִּמְעִין קָאִים הַהוּא מְמַנָּא דְיַמָּא וְאִתְקַיַּים, וְקַדִּישׁ שְׁמֵיהּ דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא, וְקַבִּיל עֲלֵיהּ לְמִבְלַע כָּל מֵימוֹי דִּבְרֵאשִׁית, וְיִכְנוֹשׁ לְהוּ לְגַוֵּיהּ, בְּשַׁעְתָּא דְּיִתְכַּנְשׁוּן כָּל עַמְמַיָּא עַל עַמָּא קַדִּישָׁא, וְיִנְגְּבוּן מַיָּא וְיַעַבְרוּן בִּנְגִיבוּ.

תרגום

בֵּינְתַיִם רָאָה כַּמָּה מִן הַחֲבֵרִים סְבִיבוֹ, כָּל אוֹתָם הָעַמּוּדִים שֶׁעוֹמְדִים, וְרָאָה שֶׁמַּעֲלִים אוֹתָם לִמְתִיבְתָּא דִרְקִיעָא. אֵלּוּ עוֹלִים וְאֵלּוּ יוֹרְדִים. וּמֵעַל כֻּלָּם רָאָה מָארֵי דְּגַדְפֵי שֶׁהָיָה בָּא, וְהוּא נִשְׁבַּע שְׁבוּעָה, שֶׁשָּׁמַע מֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְגּוֹד, שֶׁהַמֶּלֶךְ פּוֹקֵד בְּכָל יוֹם וְזוֹכֵר אֶת הָאַיָּלָה שֶׁשּׁוֹכֶבֶת לֶעָפָר, וּבוֹעֵט בְּעִיטוֹת בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בִּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים רְקִיעִים, וְכֻלָּם מְפַחֲדִים וְרוֹעֲדִים לְפָנָיו. וּמוֹרִיד דְּמָעוֹת עַל זֶה, וְנוֹפְלוֹת אוֹתָן דְּמָעוֹת רוֹתְחוֹת כָּאֵשׁ לְתוֹךְ יַמָּא רַבָּא, וּמֵאוֹתָן דְּמָעוֹת עוֹמֵד אוֹתוֹ מְמֻנֶּה שֶׁל הַיָּם וּמִתְקַיֵּם, וּמְקַדֵּשׁ אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וּמְקַבֵּל עָלָיו לִבְלֹעַ אֶת כָּל מֵימֵי בְּרֵאשִׁית, וְלִכְנוֹס אוֹתָם לְתוֹכוֹ, בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְקַבְּצוּ כָּל הָעַמִּים עַל הָעָם הַקָּדוֹשׁ, וְיִתְיַבְּשׁוּ הַמַּיִם וְיַעַבְרוּ בְּיֹבֶשׁ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אדהכי חמא כמה מן חברייא סחרניה כל אינון עמודין דקיימין, וחמא דסליקו לון למתיבתא דרקיעא, אלין סלקין ואלין נחתין, ועילא דכולהו חמא מארי דגדפי דהוה אתי, והוא אומי אומאה, דשמע מאחורי פרגודא, דמלכא מפקד בכל יומא ודכיר לאילתא די שכיבת לעפרא, ובעט בעיטין בההוא שעתא בתלת מאה ותשעין רקיעין, וכלהו מרתתין וזעין קמיה, ואוריד דמעין על דא, ונפלי אינון דמעין רתיחין כאשא לגו ימא רבא, ומאינון דמעין קאים ההוא ממנא דימא ואתקיים, וקדיש שמיה דמלכא קדישא, וקביל עליה למבלע כל מימוי דבראשית, ויכנוש להו לגויה, בשעתא דיתכנשון כל עממיא על עמא קדישא, וינגבון מיא ויעברון בנגיבו.

התרגום: בינתים ראה כמה מן החברים סביבו, כל אותם העמודים שעומדים, וראה שמעלים אותם למתיבתא דרקיעא. אלו עולים ואלו יורדים. ומעל כלם ראה מארי דגדפי שהיה בא, והוא נשבע שבועה, ששמע מאחורי הפרגוד, שהמלך פוקד בכל יום וזוכר את האילה ששוכבת לעפר, ובועט בעיטות באותה שעה בשלש מאות ותשעים רקיעים, וכלם מפחדים ורועדים לפניו. ומוריד דמעות על זה, ונופלות אותן דמעות רותחות כאש לתוך ימא רבא, ומאותן דמעות עומד אותו ממנה של הים ומתקים, ומקדש את שמו של המלך הקדוש, ומקבל עליו לבלע את כל מימי בראשית, ולכנוס אותם לתוכו, בשעה שיתקבצו כל העמים על העם הקדוש, ויתיבשו המים ויעברו ביבש.

מן המפרשים

כתם פז: חמא כמה מן חברייא סחרניה כל אינון עמודין וכו' הם חברוי דר"ש ראה נשמותיהם קודם שנפטרו שהיו בחברת הצדיקים עמודי עולם וחמו דסליקו לון למתיבתא דרקיעא אלין סלקין ואלין נחתין כי היו כמלאכי אלהים עולים ויורדים וכבר ידעת כי נשמות…

מקדש מלך: דגדפין הוא מט"ט הנק' בעל כנפים לפי שהוא בסוד הדעת דיצירה שממנו מסתעפים הו"ק והיינו מארי דגדפין עכ"ל הרמ"ז ובס' אשל אברהם כתב דמחכאן לנהורא דנהיר:

יהל אור: וע"ד לית מחלוקת לעילא. ר"ל בעוה"ב דרגא דבינה בתרין מתיבתין, מתיבתא עלאה נגד חג"ת ומתיבתא תתאה נגד נה"י כמ"ש בתז"ח ע"ד ד' ע"ש ובמתיבתא עלאה יעקב עשה שלום ובתתאה יוסף, וע"ל י"ז ב' (ח"א יז, ב) בענין השלום דעביד יעקב: וז"ש בגין…

לכל המפרשים על פיסקה זו