׳יכנס רבי חייא ויראה׳- חידוש פני הצדיקים לעתיד
הקדמה · מחזה דרבי חייא · מאמר 8 · פיסקה 4 · דף ד ע"א
לשון הזוהר
פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, יֵיעוֹל רַבִּי חִיָּיא, וְלֶיחֱמֵי בְּכַמָּה דִּזְמִין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְחַדְּתָא אַנְפֵּי צַדִּיקַיָּיא לְזִמְנָא דְאָתֵי, זַכָּאָה אִיהוּ מַאן דְּעָאל הָכָא בְּלָא כִּסּוּפָא, וְזַכָּאָה מַאן דְּקָאִים בְּהַהוּא עָלְמָא כְּעַמּוּדָא תַּקִּיף בְּכֹלָּא. וַחֲמָא דַּהֲוָה עָאל, וַהֲוָה קָם רַבִּי אֶלְעָזָר וּשְׁאָר עַמּוּדִין דְּיָתְבִין תַּמָּן, וְהוּא הֲוָה כְּסִיף וְאַשְׁמִיט גַּרְמֵיהּ, וְעָאל וְיָתִיב לְרַגְלוֹי דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.
תרגום
פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר, יִכָּנֵס רַבִּי חִיָּא וְיִרְאֶה בְּמַה שֶּׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְחַדֵּשׁ פְּנֵי הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. אַשְׁרֵי הוּא מִי שֶׁנִּכְנָס לְכָאן בְּלִי בּוּשָׁה, וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁעוֹמֵד בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם כְּעַמּוּד חָזָק בַּכֹּל. וְרָאָה שֶׁהָיָה נִכְנָס, וְהָיָה עוֹמֵד רַבִּי אֶלְעָזָר, וּשְׁאָר הָעַמּוּדִים שֶׁיּוֹשְׁבִים שָׁם. וְהוּא הָיָה מִתְבַּיֵּשׁ וְהִשְׁמִיט עַצְמוֹ, וְנִכְנַס וְיָשַׁב לְרַגְלֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: פתח רבי שמעון ואמר, ייעול רבי חייא, וליחמי בכמה דזמין קודשא בריך הוא לחדתא אנפי צדיקייא לזמנא דאתי, זכאה איהו מאן דעאל הכא בלא כסופא, וזכאה מאן דקאים בההוא עלמא כעמודא תקיף בכלא. וחמא דהוה עאל, והוה קם רבי אלעזר ושאר עמודין דיתבין תמן, והוא הוה כסיף ואשמיט גרמיה, ועאל ויתיב לרגלוי דרבי שמעון.
התרגום: פתח רבי שמעון ואמר, יכנס רבי חיא ויראה במה שעתיד הקדוש-ברוך-הוא לחדש פני הצדיקים לעתיד לבא. אשרי הוא מי שנכנס לכאן בלי בושה, ואשרי מי שעומד באותו העולם כעמוד חזק בכל. וראה שהיה נכנס, והיה עומד רבי אלעזר, ושאר העמודים שיושבים שם. והוא היה מתביש והשמיט עצמו, ונכנס וישב לרגלי רבי שמעון.
מן המפרשים
מקדש מלך: ייעול ר"ח אין ספק שכניסת ר"ח אצלם היתה ביאה ממש ולא דמיון בחלום וכן נראה ממ"ש משיח לר"ש מאן יהיב הכא בר נש לביש מדא דההוא עלמא והוא מעין מ"ש בפר' י"ג דמרכבת יחזקאל בפסוק ויבא משה בתוך הענן דאתפרש משה מההוא גופא קדמאה שהוא גוף…
יהל אור: וז"ש ואע"ג דלא עאל במניינא וכו'. שמלכות היא רגל רביעי חיה רביעית. ויסוד הוא במנין החיות תתאין כמ"ש בה"ת שם תלת חיוון עלאין חג"ת. תלת חיון תתאין נה"י. וז"ש במניינא וחושבנא דלהון ר"ל רק במנין חיות תתאין. וענין שלשים שנה כי ז"ת…
רמ"ז: זכאה מאן דעאל הכא וכו'. וכיון לצדיקים שכמותו שכבר מתו ונכנסו שם בלא כיסופא, מפני שהשיגו בתורה כל מה שהיה צריך להם. ועוד כיון לצדיקים עודם בחיים, וכרבי חייא, שזוכים לאותה המראה מפני שנתגברו על יצרם בכל מכל: