ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 8: מחזה דרבי חייא › פיסקה 2 (ד ע"א)

ארבעים יום בתענית- מחזה רבי שמעון ורבי אלעזר

הקדמה · מחזה דרבי חייא · מאמר 8 · פיסקה 2 · דף ד ע"א

לשון הזוהר

קָם רַבִּי חִיָּיא וַהֲוָה בָּכֵי, אָזַל וְרַבִּי יוֹסֵי עִמֵּיהּ. מֵהַהוּא יוֹמָא אִתְעַנִּי אַרְבְּעִין יוֹמִין לְמֶחֱמֵי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמְרוּ לֵיהּ, לֵית אַנְתְּ רַשַּׁאי לְמֶחֱמֵי לֵיהּ. בָּכָה וְאִתְעַנִּי אַרְבְּעִין יוֹמִין אַחֲרִינִין, אַחֲזִיאוּ לֵיהּ בְּחֶזְוָוא לְרַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ, דַּהֲווּ לָעָאן בְּמִלָּה דָא דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וַהֲווּ כַּמָּה אַלְפִין צָיְיתִין לְמִלּוּלֵיהּ.

תרגום

קָם רַבִּי חִיָּא וְהָיָה בּוֹכֶה. הָלַךְ וְרַבִּי יוֹסֵי עִמּוֹ. מֵאוֹתוֹ הַיּוֹם הִתְעַנָּה אַרְבָּעִים יָמִים לִרְאוֹת אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמְרוּ לוֹ, אֵינְךָ רַשַּׁאי לִרְאוֹת אוֹתוֹ. בָּכָה וְהִתְעַנָּה אַרְבָּעִים יָמִים אֲחֵרִים, הֶרְאוּ לוֹ בַּמַּחֲזֶה אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ, שֶׁהָיוּ עוֹסְקִים בַּדָּבָר הַזֶּה שֶׁאָמַר רַבִּי יוֹסֵי, וְהָיוּ כַּמָּה אֲלָפִים שׁוֹמְעִים לְדִבּוּרוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: קם רבי חייא והוה בכי, אזל ורבי יוסי עמיה. מההוא יומא אתעני ארבעין יומין למחמי לרבי שמעון. אמרו ליה, לית אנת רשאי למחמי ליה. בכה ואתעני ארבעין יומין אחרינין, אחזיאו ליה בחזווא לרבי שמעון ורבי אלעזר בריה, דהוו לעאן במלה דא דאמר רבי יוסי, והוו כמה אלפין צייתין למלוליה.

התרגום: קם רבי חיא והיה בוכה. הלך ורבי יוסי עמו. מאותו היום התענה ארבעים ימים לראות את רבי שמעון. אמרו לו, אינך רשאי לראות אותו. בכה והתענה ארבעים ימים אחרים, הראו לו במחזה את רבי שמעון ורבי אלעזר בנו, שהיו עוסקים בדבר הזה שאמר רבי יוסי, והיו כמה אלפים שומעים לדבורו.

מן המפרשים

כתם פז: לית אנת רשאי למחמי ליה לא שלא היה ראוי שא"כ הי"לל לית אנת כדאי אמנם לפי שנתעלה רשב"י למעלה ומי שעודו בחומר נמנע בחוקו לעלות לאותה מדרגה.

אור החמה: אלפין צייתין למילולי' היינו נשמו' הצדיקי'. כמה גדפין רברבין היינו מבחר עולם המלאכים. וז"ש עילאין . חמא דמתהדרן אחר שאותן גדפין סליקו לון למתיבתא דרקיעא היה חוזרין לג"ע התחתון שהוא משכן לרוחות והנשמה יש לה מקום יותר עליון.…

שער מאמרי רשב"י: בראשית. ר' חייא ור' יוסי הוו אזלי בארחא, כד מטו בי חקל אמר ליה ר' חייא לר' יוסי הא דאמריתו ברא שית ודאי הכי הוא בגין דשית יומין עלאין גבי אורייתא ולא יתיר אחרנין סתימין אינון. הכונה היא, כי למעלה אמר כי 'בראשית' היא חכמה שבז"א…

לכל המפרשים על פיסקה זו