רבי חייא במדי העולם הזה- ׳זמן ינתן לו׳
הקדמה · מחזה דרבי חייא · מאמר 8 · פיסקה 10 · דף ד ע"ב
לשון הזוהר
בְּהַהִיא שַׁעְתָּא סָח לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן הַהוּא אוֹמָאָה דְּאוֹמִי מָארֵי דְגַדְפִין, כְּדֵין אִזְדַּעְזַע מָשִׁיחַ וַאֲרִים קָלֵיהּ, וְאִזְדַּעְזְעוּ רְקִיעִין, וְאִזְדַּעְזַע יַמָּא רַבָּא, וְאִזְדַּעְזַע לִוְיָתָן, וְחַשִּׁיב עָלְמָא לְאִתְהַפְּכָא. אַדְהָכִי חֲמָא לְרַבִּי חִיָּיא לְרַגְלוֹי דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר, מַאן יָהִיב הָכָא בַּר נָשׁ לָבִישׁ מַדָּא דְּהַהוּא עָלְמָא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, דָּא אִיהוּ רַבִּי חִיָּיא, נְהִירוּ דְּבוּצִינָא דְּאוֹרַיְיתָא. אָמַר לֵיהּ, יִתְכְּנֵשׁ הוּא וּבְנוֹי וְלֶיהֱווֹן מִמְּתִיבְתָּא דִילָךְ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, זִמְנָא יִתְיְיהֵב לֵיהּ. יָהֲבוּ לֵיהּ זִמְנָא, וְנָפַק מִתַּמָּן מִזְדַּעְזַע וְזָלְגָן עֵינוֹי דִּמְעִין. אִזְדַּעְזַע רַבִּי חִיָּיא וּבָכָה וְאָמַר, זַכָּאָה חוּלָקְהוֹן דְּצַדִּיקַיָּיא בְּהַהוּא עָלְמָא, וְזַכָּאָה חוּלָקֵיהּ דְּבַר יוֹחַאי דְּזָכָה לְכָךְ, עֲלֵיהּ כְּתִיב ׳לְהַנְחִיל אוֹהֲבַי יֵשׁ וְאוֹצְרוֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא׳:
תרגום
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה סִפֵּר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹתָהּ הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּע מָארֵי דְּגַדְפִין. אָז הִזְדַּעֲזַע הַמָּשִׁיחַ וְהֵרִים קוֹלוֹ, וְהִזְדַּעְזְעוּ הָרְקִיעִים, וְהִזְדַּעֲזַע יַמָּא רַבָּא, וְהִזְדַּעֲזַע הַלִּוְיָתָן, וְחָשַׁב הָעוֹלָם לְהִתְהַפֵּךְ. בֵּין כָּךְ רָאָה אֶת רַבִּי חִיָּא לְרַגְלֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן. אָמַר, מִי נָתַן כָּאן אָדָם שֶׁלָּבוּשׁ מַדֵּי אוֹתוֹ הָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, זֶה הוּא רַבִּי חִיָּא, הָאוֹר שֶׁל מְאוֹר הַתּוֹרָה. אָמַר לוֹ, יִתְכַּנֵּס הוּא וּבָנָיו וְיִהְיוּ מֵהַמְּתִיבְתָּא שֶׁלְּךָ. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, זְמַן יִנָּתֵן לוֹ. נָתְנוּ לוֹ זְמַן, וְיָצָא מִשָּׁם מִזְדַּעְזֵעַ וְעֵינָיו זוֹלְגוֹת דְּמָעוֹת. הִזְדַּעֲזַע רַבִּי חִיָּא וּבָכָה וְאָמַר, אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל הַצַּדִּיקִים בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם, וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ שֶׁל בַּר יוֹחַאי שֶׁזָּכָה לְכָךְ. עָלָיו כָּתוּב: לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ וְאֹצְרֹתֵיהֶם אֲמַלֵּא.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בההיא שעתא סח ליה רבי שמעון ההוא אומאה דאומי מארי דגדפין, כדין אזדעזע משיח וארים קליה, ואזדעזעו רקיעין, ואזדעזע ימא רבא, ואזדעזע לויתן, וחשיב עלמא לאתהפכא. אדהכי חמא לרבי חייא לרגלוי דרבי שמעון, אמר, מאן יהיב הכא בר נש לביש מדא דההוא עלמא. אמר רבי שמעון, דא איהו רבי חייא, נהירו דבוצינא דאורייתא. אמר ליה, יתכנש הוא ובנוי וליהוון ממתיבתא דילך. אמר רבי שמעון, זמנא יתייהב ליה. יהבו ליה זמנא, ונפק מתמן מזדעזע וזלגן עינוי דמעין. אזדעזע רבי חייא ובכה ואמר, זכאה חולקהון דצדיקייא בההוא עלמא, וזכאה חולקיה דבר יוחאי דזכה לכך, עליה כתיב ׳להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא׳:
התרגום: באותה שעה ספר לו רבי שמעון אותה השבועה שנשבע מארי דגדפין. אז הזדעזע המשיח והרים קולו, והזדעזעו הרקיעים, והזדעזע ימא רבא, והזדעזע הלויתן, וחשב העולם להתהפך. בין כך ראה את רבי חיא לרגלי רבי שמעון. אמר, מי נתן כאן אדם שלבוש מדי אותו העולם. אמר רבי שמעון, זה הוא רבי חיא, האור של מאור התורה. אמר לו, יתכנס הוא ובניו ויהיו מהמתיבתא שלך. אמר רבי שמעון, זמן ינתן לו. נתנו לו זמן, ויצא משם מזדעזע ועיניו זולגות דמעות. הזדעזע רבי חיא ובכה ואמר, אשרי חלקם של הצדיקים באותו העולם, ואשרי חלקו של בר יוחאי שזכה לכך. עליו כתוב: להנחיל אהבי יש ואצרתיהם אמלא.
מן המפרשים
אור החמה: בההיא שעתא סח ליה ר"ש ההוא אומא' ששמע למארי [נ' דצ"ל מאחורי] הפרגוד כמו שאמר לעיל. ואזדעזע ימא רבא היינו שעלת' קול הבכיה עד המלכות שהיא ימא רבא ואזדעזע לויתן הוא היסוד שהם הגואלי' חד משיח בן דוד ממלכות ומשיח בן אפרים בן יוסף…
קרני אור: מאן יהיב הכא כו'. פירוש, כי העושה יחוד זה שרואה הצדיקים בחיים חייתו בג"ע, יש קיטרוג עליו: ולכך אמר משיח (קא230)
הסולם: פירוש, משיח א"ל כי לא בא למחתם אלא משום דמארי דגדפין אתא למתיבתא שלו, הרוצה לדעת מה שאמר לו. ומה שאמר דהא ידענא דלא ייעול גו מתיבתי אחריתי , היינו לאפוקי ממתיבתא דחזקיה מלך יהודה ואחיה השלוני .