ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 7: בהבראם באברהם › פיסקה 4 (ד ע"א)

מ"ם שהשלימה- אלהים ואברהם נשלמו יחד

הקדמה · בהבראם באברהם · מאמר 7 · פיסקה 4 · דף ד ע"א

לשון הזוהר

אִתְּעָרוּ אַתְוָון לְאַשְׁלָמָא לְהַאי סִטְרָא וּלְהַאי סִטְרָא, כְּדֵין אַפִּיק מֵ"ם, נָטִיל חַד לְהַאי סִטְרָא וְחַד לְהַאי סִטְרָא, אִשְׁתְּלִים שְׁמָא קַדִּישָׁא וְאִתְעֲבִיד אֱלֹהִי"ם, גַּם כֵּן שְׁמָא דְּאַבְרָהָם, כַּד אִשְׁתְּלִים דָּא אִשְׁתְּלִים דָּא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, דְּנָטַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא 'מִי' וְשָׁדֵי בְּ'אֵלֶּה' וְאִתְעֲבִיד אֱלֹהִי"ם, וְנָטַל קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא 'מָה' וְשָׁדֵי בְּ'אֵבֶר' וְאִתְעֲבִיד אַבְרָהָם. וּכְדֵין עָבַד תּוֹלָדוֹת וְנָפַק שְׁמָא שְׁלִים, מָה דְּלָא הֲוָה קֳדָם דְּנָא, הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם׳, כֻּלְּהוּ הֲווּ תַּלְיָין עַד דְּאִתְבְּרִי שְׁמֵיהּ דְּאַבְרָהָם, כֵּיוָן דְּאִשְׁתְּלִים שְׁמָא דָא דְּאַבְרָהָם, שְׁמָא קַדִּישָׁא אִשְׁתְּלִים, הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳בְּיוֹם עֲשׂוֹת יהו"ה אֱלֹהִי"ם אֶרֶץ וְשָׁמָיִם׳:

תרגום

הִתְעוֹרְרוּ הָאוֹתִיּוֹת לְהַשְׁלִים אֶת הַצַּד הַזֶּה וְאֶת הַצַּד הַזֶּה, וְאָז הוֹצִיא מֵ"ם. נָטַל אֶחָד לַצַּד הַזֶּה וְאֶחָד לַצַּד הַזֶּה. נִשְׁלַם הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וְנַעֲשָׂה אֱלֹהִי"ם, גַּם כֵּן הַשֵּׁם שֶׁל אַבְרָהָם. כְּשֶׁנִּשְׁלַם זֶה - נִשְׁלַם זֶה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, שֶׁנָּטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא 'מִי' וְזָרַק בְּ'אֵלֶּה' וְנַעֲשָׂה אֱלֹהִי"ם. וְנָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא 'מָה' וְזָרַק בְּ'אֵבָר' וְנַעֲשָׂה אַבְרָהָם. וְאָז עָשָׂה תּוֹלָדוֹת וְיָצָא שֵׁם שָׁלֵם, מַה שֶּׁלֹּא הָיָה קֹדֶם לָכֵן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב: אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם. כֻּלָּם הָיוּ תְּלוּיִים עַד שֶׁנִּבְרָא שְׁמוֹ שֶׁל אַבְרָהָם. כֵּיוָן שֶׁנִּשְׁלַם הַשֵּׁם הַזֶּה שֶׁל אַבְרָהָם, נִשְׁלַם הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב: בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אתערו אתוון לאשלמא להאי סטרא ולהאי סטרא, כדין אפיק מ"ם, נטיל חד להאי סטרא וחד להאי סטרא, אשתלים שמא קדישא ואתעביד אלהי"ם, גם כן שמא דאברהם, כד אשתלים דא אשתלים דא. ויש אומרים, דנטל קודשא בריך הוא 'מי' ושדי ב'אלה' ואתעביד אלהי"ם, ונטל קודשא בריך הוא 'מה' ושדי ב'אבר' ואתעביד אברהם. וכדין עבד תולדות ונפק שמא שלים, מה דלא הוה קדם דנא, הדא הוא דכתיב ׳אלה תולדות השמים והארץ בהבראם׳, כלהו הוו תליין עד דאתברי שמיה דאברהם, כיון דאשתלים שמא דא דאברהם, שמא קדישא אשתלים, הדא הוא דכתיב ׳ביום עשות יהו"ה אלהי"ם ארץ ושמים׳:

התרגום: התעוררו האותיות להשלים את הצד הזה ואת הצד הזה, ואז הוציא מ"ם. נטל אחד לצד הזה ואחד לצד הזה. נשלם השם הקדוש ונעשה אלהי"ם, גם כן השם של אברהם. כשנשלם זה - נשלם זה. ויש אומרים, שנטל הקדוש ברוך הוא 'מי' וזרק ב'אלה' ונעשה אלהי"ם. ונטל הקדוש ברוך הוא 'מה' וזרק ב'אבר' ונעשה אברהם. ואז עשה תולדות ויצא שם שלם, מה שלא היה קדם לכן. זהו שכתוב: אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. כלם היו תלויים עד שנברא שמו של אברהם. כיון שנשלם השם הזה של אברהם, נשלם השם הקדוש. זהו שכתוב: ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים.

מן המפרשים

כתם פז: אתערו אתוון לאשלמא להאי סטרא ולהאי סטרא כדין אפיק מ"ם נטל חד להאי סטרא וחד להאי סטרא וכו' נמצא כב יכול כי לא נשלם שם אלהים עד שנשלם שם אברהם והכוונה בזה כי לא נקרא שם אלהי"ם הנרמז במדת בי"נה הנקראת מ"י כי אם בצאת מדתו של אברהם…

יהל אור: דף ד' ע"א והן ד' סטרין חגת"ם ד' רוחות כידוע, וכן נהי"ם כ"א אלף אמה שהן אלפים אמה והיכל הקדש בינה באמצע שבה מסתתר הקדש חכמה נקודה בהיכלי' שנקר' קדש והיא עיר הקדש והן תחום לה לכל סטרא: ובגין כך אסגי את. ר"ל את הוא לרבות כנ"ל:

אור החמה: דף ד' ע"א. ועתה פי' פסוק יש אחד וגו' שהוא ע"ד פסוק שוא לכם וגו' הנ"ל ואמר כי זה הוא אחד ר"ל שאין לו אשה רק הוא יחידי בלא בת זוגו. אמנם אין פירושו כשאר מקומות כמו אחד היה אברהם וכמו כמעט שכב אחד העם שר"ל המיוחד שבעם אמנם כאן…

לכל המפרשים על פיסקה זו