ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 4: האותיות › פיסקה 7 (ג ע"א)

סמ"ך- סמיכה לנופלים, שלא תזוז ממקומה

הקדמה · האותיות · מאמר 4 · פיסקה 7 · דף ג ע"א

לשון הזוהר

עָאלַת אָת ס, אָמְרָה קַמֵּיהּ, רִבּוֹן עָלְמִין, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּאִית בִּי סְמִיכָא לְנָפְלִין, דִּכְתִיב ׳סוֹמֵךְ יהו"ה לְכָל הַנּוֹפְלִים׳. אָמַר לָהּ, עַל דָּא אַנְתְּ צָרִיךְ לְאַתְרָךְ וְלָא תְּזוּז מִנֵּיהּ, אִי אַתְּ נָפִיק מֵאַתְרָךְ, מָה תְּהֵא עֲלַיְיהוּ דְּאִינּוּן נְפִילִין, הוֹאִיל וְאִינּוּן סְמִיכִין עֲלָךְ. מִיָּד נַפְקַת מִקַּמֵּיהּ.

תרגום

נִכְנְסָה הָאוֹת ס'. אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, נוֹחַ לְפָנֶיךָ לִבְרֹא בִּי אֶת הָעוֹלָם, שֶׁיֵּשׁ בִּי סְמִיכָה לַנּוֹפְלִים, כַּכָּתוּב סוֹמֵךְ ה' לְכָל הַנֹּפְלִים. אָמַר לָהּ: עַל כֵּן אַתְּ צְרִיכָה אֶת מְקוֹמֵךְ וְאַל תָּזוּזִי מִמֶּנּוּ. אִם אַתְּ יוֹצֵאת מִמְּקוֹמֵךְ, מַה יִּהְיֶה עַל אוֹתָם הַנּוֹפְלִים, הוֹאִיל וְהֵם סְמוּכִים עָלַיִךְ. מִיָּד יָצְאָה מִלְּפָנָיו.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: עאלת את ס, אמרה קמיה, רבון עלמין, ניחא קמך למברי בי עלמא, דאית בי סמיכא לנפלין, דכתיב ׳סומך יהו"ה לכל הנופלים׳. אמר לה, על דא אנת צריך לאתרך ולא תזוז מניה, אי את נפיק מאתרך, מה תהא עלייהו דאינון נפילין, הואיל ואינון סמיכין עלך. מיד נפקת מקמיה.

התרגום: נכנסה האות ס'. אמרה לפניו: רבון העולמים, נוח לפניך לברא בי את העולם, שיש בי סמיכה לנופלים, ככתוב סומך ה' לכל הנפלים. אמר לה: על כן את צריכה את מקומך ואל תזוזי ממנו. אם את יוצאת ממקומך, מה יהיה על אותם הנופלים, הואיל והם סמוכים עליך. מיד יצאה מלפניו.

מן המפרשים

אור החמה: עאלת את סמך וגו' והנה סמך כיונה בטעכת' לתקן כל הבחינות המונעות שבאותיות האחרו' ואמר דאית בי סמיכה וגו' הכוונה כי הנופלים הם מצד הדין והגלות יסוד ומ' והס' היא בבינה בהיותה קרובה לחכמה ולכך היא סמך סתומה כנז' בפ' תרומה בענין…

זוהר הרקיע: אי את נפיק מאתרך מה תהא עליהון דאינון דנופלים הואיל ואינון סומכין עליך :

קרני אור: עאלת את נ'. כפופה. היא נוקבא 'סוכת דוד הנופלת' (עמוס ט יא) : (קא118)

לכל המפרשים על פיסקה זו