ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 4: האותיות › פיסקה 3 (ב ע"ב)

שי"ן- שם שד"י, ואותיות הזיוף נוטלות אותה

הקדמה · האותיות · מאמר 4 · פיסקה 3 · דף ב ע"ב

לשון הזוהר

עָאלַת אָת ש קַמֵּיהּ, אָמְרָה קַמֵּיהּ, רִבּוֹן עָלְמִין, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּבִי אִתְקְרִי שְׁמָךְ שַׁדַּ"י, וְיָאוּת לְמִבְרֵי עָלְמָא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא. אָמַר לָהּ, יָאוּת אַנְתְּ, וְטָב אַנְתְּ, וּקְשׁוֹט אַנְתְּ, אֲבָל הוֹאִיל וְאַתְוָון דְּזִיּוּפָא נָטְלִין לָךְ לְמֶהֱוֵי עִמְּהוֹן, לָא בָּעִינָא לְמִבְרֵי בָּךְ עָלְמָא, דִּבְגִין דְּלָא אִתְקַיַּים שִׁקְרָא אֶלָּא אִי יִטְּלוּן לָךְ ק' ר'.

תרגום

נִכְנְסָה הָאוֹת ש' לְפָנָיו. אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, נוֹחַ לְפָנֶיךָ לִבְרֹא בִּי אֶת הָעוֹלָם, שֶׁבִּי נִקְרָא שִׁמְךָ שַׁדַּ"י, וְרָאוּי לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם בְּשֵׁם קָדוֹשׁ. אָמַר לָהּ: רְאוּיָה אַתְּ, וְטוֹבָה אַתְּ, וֶאֱמֶת אַתְּ, אֲבָל הוֹאִיל וְהָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הַזִּיּוּף נוֹטְלוֹת אוֹתָךְ לִהְיוֹת עִמָּהֶם, אֵינִי רוֹצֶה לִבְרֹא בָּךְ אֶת הָעוֹלָם, בִּגְלַל שֶׁלֹּא יִתְקַיֵּם הַשֶּׁקֶר אֶלָּא אִם יִטְּלוּ אוֹתָךְ ק' ר'.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: עאלת את ש קמיה, אמרה קמיה, רבון עלמין, ניחא קמך למברי בי עלמא, דבי אתקרי שמך שד"י, ויאות למברי עלמא בשמא קדישא. אמר לה, יאות אנת, וטב אנת, וקשוט אנת, אבל הואיל ואתוון דזיופא נטלין לך למהוי עמהון, לא בעינא למברי בך עלמא, דבגין דלא אתקיים שקרא אלא אי יטלון לך ק' ר'.

התרגום: נכנסה האות ש' לפניו. אמרה לפניו: רבון העולמים, נוח לפניך לברא בי את העולם, שבי נקרא שמך שד"י, וראוי לברא את העולם בשם קדוש. אמר לה: ראויה את, וטובה את, ואמת את, אבל הואיל והאותיות של הזיוף נוטלות אותך להיות עמהם, איני רוצה לברא בך את העולם, בגלל שלא יתקים השקר אלא אם יטלו אותך ק' ר'.

מן המפרשים

מקדש מלך: וג"כ שמא קדישא וכו' פי' תיקון המ': ואפיק מן ברא אבר פי' הוציא יסוד דז"א ממזל הי"ג דא"א ואריך נקרא ברא וזהו מן ברא אבר: רשים אלה וכו' הם ו"ק דזעיר ואבר מסטרא דא הוא יסוד דזעיר: סתימא קדישא. פי' יסוד דזעיר הוא ג"כ סתים ונעלם…

אור החמה: והנה ש' טענה דבי אתקרי שמך שד"י ושם זה יש לו יחס עם בריאת העולם כרז"ל שדי שאמר לעולמו די ומסגולתו להכניע הקליפות שהוא שודד כל הכחות ושם שדי דמזוזה יוכיח שהוא לשמירה נגד החיצוני' וזה נגד טענת דחיית אות ת' כנז': והשיבה יאות אנת…

זוהר הרקיע: עאלת אות ש' קמיה. וכל מלת צורת ש' מורה על ג' אבות המתייחדים במלכות ע"י יסוד, כמד"א 'כרוה נדיבי העם במחוקק' (במדבר כא יח) דא יסוד (זוהר וילך רפו. ) , והוא סוד נקודת ציון שבה הנעשים ע"י (הארות) [האבות] הנכנסים לה ביסוד, (ונעשים)…

לכל המפרשים על פיסקה זו