דל"ת וגימ"ל- הדל והגומל לו, שלא ייפרדו
הקדמה · האותיות · מאמר 4 · פיסקה 15 · דף ג ע"א
לשון הזוהר
עָאלַת אָת ד וְאָת ג, אָמְרוּ אוֹף הָכִי. אָמַר אוֹף לוֹן, דַּי לְכוֹן לְמֶהֱוֵי דָּא עִם דָּא, דְּהָא מִסְכֵּנִין לָא יִתְבַּטְּלוּן מִן עָלְמָא, וּצְרִיכִין לִגְמוֹל עִמְּהוֹן טִיבוּ. דָּלֶ"ת אִיהוּ מִסְכֵּנָא, גִּימֶ"ל גְּמוֹל לָהּ טִיבוּ, לָא תִתְפָּרְשׁוּן דָּא מִן דָּא, וְדַי לְכוֹן לְמֵיזַן דָּא לְדֵין.
תרגום
נִכְנְסָה הָאוֹת ד' וְהָאוֹת ג', אָמְרוּ אַף כָּךְ. אָמַר אַף לָהֶן: דַּי לָכֶן לִהְיוֹת זוֹ עִם זוֹ, שֶׁהֲרֵי הָעֲנִיִּים לֹא יִתְבַּטְּלוּ מִן הָעוֹלָם, וּצְרִיכִים לִגְמֹל עִמָּהֶם טוֹבָה. דָּלֶ"ת הוּא הֶעָנִי, גִּימֶ"ל גְּמֹל לָהּ טוֹבָה. אַל תִּפָּרְדוּ זוֹ מִזּוֹ, וְדַי לָכֶן לָזוּן זוֹ אֶת זוֹ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: עאלת את ד ואת ג, אמרו אוף הכי. אמר אוף לון, די לכון למהוי דא עם דא, דהא מסכנין לא יתבטלון מן עלמא, וצריכין לגמול עמהון טיבו. דל"ת איהו מסכנא, גימ"ל גמול לה טיבו, לא תתפרשון דא מן דא, ודי לכון למיזן דא לדין.
התרגום: נכנסה האות ד' והאות ג', אמרו אף כך. אמר אף להן: די לכן להיות זו עם זו, שהרי העניים לא יתבטלו מן העולם, וצריכים לגמל עמהם טובה. דל"ת הוא העני, גימ"ל גמל לה טובה. אל תפרדו זו מזו, ודי לכן לזון זו את זו.
מן המפרשים
אור החמה: עאלת את ד' ואת ג' והיותם מיוחדות שתים אלו יחד מורה על טענתם כי מציאותם הוא שגימל שהיא בינה גומלת חסדים למלכות שהיא ד' אתר דמסכני והיינו דרך גילוי הנמצאות כי קב"ה לא ברא העולם אלא להטיב ולגמול חסד והיינו ג"ד גלגול שחי אותיות זו…
קרני אור: עאלת את ב' כו'. ומפני שאמר הקב"ה לב' 'את תהא שירותא', מכלל שנתמעטו שאר אותיות מלהיות שירותא לבד, אבל אח"כ אפשר שיברא בהם שאר ענייני העולם: (קא140) .
הסולם: וביאור הדברים, כי אמרו חז"ל לא כשאני נכתב אני נקרא, כי נכתב אני ב הוי"ה ונקרא ב אדנ"י ( פסחים נ. ) פירוש, כי שם הוי"ה אין לו שינוי לעולם. בסוד הכתוב אני הוי"ה לא שניתי (מלאכי ג') . וכיון שבימי עולם נוהג קלקול ותיקון, הרי יש שם…