ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 4: האותיות › פיסקה 13 (ג ע"א)

זי"ן- זכירת השבת, ובה כלי קרב

הקדמה · האותיות · מאמר 4 · פיסקה 13 · דף ג ע"א

לשון הזוהר

עָאלַת אָת ז, אָמְרָה לֵיהּ, רִבּוֹן עָלְמָא, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּבִי נָטְרִין בְּנָיךְ שַׁבָּת, דִּכְתִיב ׳זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ׳. אָמַר לָהּ, לָא אֶבְרֵי בָּךְ עָלְמָא, דְּאַנְתְּ אִית בָּךְ קְרָבָא, וְחַרְבָּא דְשַׁנְנָא, וְרוּמְחָא דִקְרָבָא, כְּגַוְונָא דְנוּ"ן. מִיָּד נַפְקַת מִקַּמֵּיהּ.

תרגום

נִכְנְסָה הָאוֹת ז'. אָמְרָה לוֹ: רִבּוֹן הָעוֹלָם, נוֹחַ לְפָנֶיךָ לִבְרֹא בִּי אֶת הָעוֹלָם, שֶׁבִּי שׁוֹמְרִים בָּנֶיךָ אֶת הַשַּׁבָּת, כַּכָּתוּב: זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. אָמַר לָהּ: לֹא אֶבְרָא בָּךְ אֶת הָעוֹלָם, שֶׁבָּךְ יֵשׁ קְרָב, וְחֶרֶב שְׁנוּנָה, וְרֹמַח שֶׁל קְרָב, כְּעִנְיַן ן'. מִיָּד יָצְאָה מִלְּפָנָיו.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: עאלת את ז, אמרה ליה, רבון עלמא, ניחא קמך למברי בי עלמא, דבי נטרין בניך שבת, דכתיב ׳זכור את יום השבת לקדשו׳. אמר לה, לא אברי בך עלמא, דאנת אית בך קרבא, וחרבא דשננא, ורומחא דקרבא, כגוונא דנו"ן. מיד נפקת מקמיה.

התרגום: נכנסה האות ז'. אמרה לו: רבון העולם, נוח לפניך לברא בי את העולם, שבי שומרים בניך את השבת, ככתוב: זכור את יום השבת לקדשו. אמר לה: לא אברא בך את העולם, שבך יש קרב, וחרב שנונה, ורמח של קרב, כענין ן'. מיד יצאה מלפניו.

מן המפרשים

זוהר הרקיע: חרבא שננא ורומחא דקרבא. כי התגבר הנקבה על הזכר הוא דין, בסוד ה' על ו' ובסוד הוה"י, אשר אז הוא דין וחרב ומלחמה. והענין, כאשר תתגבר הנקבה על הזכר והם בחיק או"א בסוד עטרת בעלה, אז הכל רחמים ומנוחה והשבתת הקליפות, וכאשר תתגבר על…

קרני אור: אמרה כו' למיברי בי עלמא. באור היסוד 'דאנת' כו': (קא127)

נזר ישראל: עאלת את ז'. זיי"ן מורה יו"ד על ו', אשת חיל עטרת. ואז נעשה הזיווג בשבת והוא במוסף אז אומרים 'איה', ואז עליות זו"נ למקום או"א, ולזה 'זכור א'ת י'ום ה'שבת' [אי"ה] בר"ת, ואז במקום 'לקדשו' הוא טוב. אבל בחול כשזו"ן במקומם אז הז'…

לכל המפרשים על פיסקה זו