טי"ת- טובה גנוז בתוכה, ׳טבעו בארץ שעריה׳
הקדמה · האותיות · מאמר 4 · פיסקה 12 · דף ג ע"א
לשון הזוהר
עָאלַת אָת ט, אָמְרָה קַמֵּיהּ, רִבּוֹן עָלְמָא, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּאַנְתְּ בִּי אִתְקְרִיאַת ׳טוֹב וְיָשָׁר׳. אָמַר לָהּ, לָא אֶבְרֵי בָּךְ עָלְמָא, דְּהָא טוּבָךְ סְתִים בְּגַוָּוךְ וְצָפוּן בְּגַוָּוךְ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ׳, הוֹאִיל וּגְנִיז בְּגַוָּוךְ, לֵית בֵּיהּ חוּלָקָא לְעָלְמָא דָא דַּאֲנָא בָּעֵי לְמִבְרֵי, אֶלָּא בְּעָלְמָא דְאָתֵי. וְתוּ דְּעַל דְּטוּבָךְ גְּנִיז בְּגַוָּוךְ, יִטְבְּעוּן תַּרְעֵי דְּהֵיכָלָא, הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ׳. וְתוּ דְּח לְקִבְלָךְ, וְכַד תִּתְחַבְּרוּן כַּחֲדָא הָא חֵ"ט, וְעַל דָּא אַתְוָון אִלֵּין לָא רְשִׁימִין בְּשִׁבְטִין קַדִּישִׁין. מִיָּד נַפְקַת מִקַּמֵּיהּ.
תרגום
נִכְנְסָה הָאוֹת ט'. אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹן הָעוֹלָם, נוֹחַ לְפָנֶיךָ לִבְרֹא בִּי אֶת הָעוֹלָם, שֶׁאַתָּה נִקְרֵאתָ בִּי טוֹב וְיָשָׁר. אָמַר לָהּ: לֹא אֶבְרָא בָּךְ אֶת הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי טוּבֵךְ נִסְתָּר בְּתוֹכֵךְ וְצָפוּן בְּתוֹכֵךְ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ. הוֹאִיל וְגָנוּז בְּתוֹכֵךְ, אֵין בּוֹ חֵלֶק לְעוֹלָם זֶה שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לִבְרֹא, אֶלָּא בָּעוֹלָם הַבָּא. וְעוֹד, שֶׁעַל שֶׁטּוּבֵךְ גָּנוּז בְּתוֹכֵךְ, יִטְבְּעוּ שַׁעֲרֵי הַהֵיכָל, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב: טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ. וְעוֹד, שֶׁח' כְּנֶגְדֵּךְ, וּכְשֶׁתִּתְחַבְּרוּ יַחַד הִנֵּה חֵ"ט, וְעַל כֵּן הָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ לֹא רְשׁוּמוֹת בַּשְּׁבָטִים הַקְּדוֹשִׁים. מִיָּד יָצְאָה מִלְּפָנָיו.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: עאלת את ט, אמרה קמיה, רבון עלמא, ניחא קמך למברי בי עלמא, דאנת בי אתקריאת ׳טוב וישר׳. אמר לה, לא אברי בך עלמא, דהא טובך סתים בגווך וצפון בגווך, הדא הוא דכתיב ׳מה רב טובך אשר צפנת ליראיך׳, הואיל וגניז בגווך, לית ביה חולקא לעלמא דא דאנא בעי למברי, אלא בעלמא דאתי. ותו דעל דטובך גניז בגווך, יטבעון תרעי דהיכלא, הדא הוא דכתיב ׳טבעו בארץ שעריה׳. ותו דח לקבלך, וכד תתחברון כחדא הא ח"ט, ועל דא אתוון אלין לא רשימין בשבטין קדישין. מיד נפקת מקמיה.
התרגום: נכנסה האות ט'. אמרה לפניו: רבון העולם, נוח לפניך לברא בי את העולם, שאתה נקראת בי טוב וישר. אמר לה: לא אברא בך את העולם, שהרי טובך נסתר בתוכך וצפון בתוכך, זהו שכתוב: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך. הואיל וגנוז בתוכך, אין בו חלק לעולם זה שאני רוצה לברא, אלא בעולם הבא. ועוד, שעל שטובך גנוז בתוכך, יטבעו שערי ההיכל, זהו שכתוב: טבעו בארץ שעריה. ועוד, שח' כנגדך, וכשתתחברו יחד הנה ח"ט, ועל כן האותיות הללו לא רשומות בשבטים הקדושים. מיד יצאה מלפניו.
מן המפרשים
יהל אור: דף ג' ע"א (ח"א ג, א) דהא טובאך סתים בגווך וכו' הה"ד מה רב טובך וכו' והן מו"ק דעל ידי שהן ששת ימי בראשית ועיין ספרא דצניעותא מ"ש שם:
אור החמה: עאלת את ט' ועניינה ביסוד מפאת הבינה כנזכר בזוהר שיר ושתי בחינות אלו יורו גילוי כי בינה ממנה הכל כנודע והיינו ט' אכסדרה שבה גנוז הכל ומתגלה ע"י היסוד שהוא סוף כל המדרגות. וז"ש דאנת ר"ל בינה בי ביסוד אתקרי' טוב ע"י בחינה זו נאמר…
זוהר הרקיע: וז״ש דהא טוביה גנוז בגויה וסתים בגווה. ונמצא, שת"ת מלבר ע"י יסוד מלבר מזדווג במלכות, ודעת מלגאו ע"י יסוד מלגאו מייחד חו"ב, ובו גנוז אור זה. ודע שנשמת ת"ת שהוא הדעת הוא ת"ת דבינה, וזה אם אין דעת אין בינה (אבות ג יז) , ונשמת…