ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 30: פקודא ארביסר שבת › פיסקה 8 (יד ע"ב)

שלשה גורמים רעה לעצמם- והמדליק נר קודם זמנו

הקדמה · פקודא ארביסר שבת · מאמר 30 · פיסקה 8 · דף יד ע"ב

לשון הזוהר

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, תְּלָתָא אִינּוּן גָּרְמִין בִּישָׁא לְגַרְמַיְיהוּ. חַד, מַאן דְּלָיֵיט גַּרְמֵיהּ. תִּנְיָינָא, מַאן דְּזָרֵק נַהֲמָא אוֹ פֵּרוּרִין דְּאִית בְּהוּ כְּזַיִת. תְּלִיתָאָה, מַאן דְּאוֹקִיד שְׁרָגָא בְּמִפְּקָא דְשַׁבְּתָא עַד לָא מָטוּ יִשְׂרָאֵל לִקְדוּשָּׁא דְסִדְרָא, דְּגָרִים לְנוּרָא דְגֵיהִנָּם לְאִדְּלָקָא בְּהַאי נוּרָא עַד לָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ.

תרגום

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, שְׁלֹשָׁה הֵם שֶׁגּוֹרְמִים רָעָה לְעַצְמָם: אֶחָד - מִי שֶׁמְּקַלֵּל אֶת עַצְמוֹ. הַשֵּׁנִי - מִי שֶׁזּוֹרֵק לֶחֶם אוֹ פֵּרוּרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם כַּזַּיִת. הַשְּׁלִישִׁי - מִי שֶׁמַּדְלִיק נֵר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּטֶרֶם הִגִּיעוּ יִשְׂרָאֵל לִקְדֻשָּׁה דְּסִדְרָא, שֶׁגּוֹרֵם לְאֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם לְהִדָּלֵק בָּאֵשׁ הַזּוֹ טֶרֶם שֶׁהִגִּיעַ זְמַנָּם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמרו רבותינו זכרונם לברכה, תלתא אינון גרמין בישא לגרמייהו. חד, מאן דלייט גרמיה. תניינא, מאן דזרק נהמא או פרורין דאית בהו כזית. תליתאה, מאן דאוקיד שרגא במפקא דשבתא עד לא מטו ישראל לקדושא דסדרא, דגרים לנורא דגיהנם לאדלקא בהאי נורא עד לא מטא זמנייהו.

התרגום: אמרו רבותינו זכרונם לברכה, שלשה הם שגורמים רעה לעצמם: אחד - מי שמקלל את עצמו. השני - מי שזורק לחם או פרורים שיש בהם כזית. השלישי - מי שמדליק נר במוצאי שבת בטרם הגיעו ישראל לקדשה דסדרא, שגורם לאש הגיהנם להדלק באש הזו טרם שהגיע זמנם.

מן המפרשים

אור החמה: מאן דזריק נהמא וגו' גורם עניות שמבזה אוכלין ואף השרים מונעים ממנו המאכלים כיון שאין הדבר חשוב בעיניו כי אין לך דבר ודבר למטה שאין שר ממונה עליו מלמעלה שמכה בו ואו' לו גדל: חד מאן דלייט גרמיה וגו' עי' פ' פנחס דף רמ"ו . עכ"ל:

מהרח"ו: חד מאן דלייט גרמיה וגו'. עי' פרשת פנחס דף רמ"ו ע"א:

קרני אור: לאדלקא בהאי נורא. פירוש, בהאי אש שדלק האדם בעוה"ז:

לכל המפרשים על פיסקה זו