אין להדליק עד ההבדלה- ואז המחנות שבים למקומם
הקדמה · פקודא ארביסר שבת · מאמר 30 · פיסקה 10 · דף יד ע"ב
לשון הזוהר
בְּגִין דְּלָאו יָאוּת הוּא לְאַדְלָקָא נוּרָא כַּד נָפִיק שַׁבְּתָא, עַד דְּמַבְדְּלִי יִשְׂרָאֵל בִּצְלוֹתָא וּמַבְדְּלֵי עַל כָּסָא, בְּגִין דְּעַד הַהוּא זִמְנָא שַׁבָּת הוּא, וּקְדוּשָּׁה דְשַׁבָּת שָׁלִיט עֲלָנָא, וּבְשַׁעְתָּא דְמַבְדִּילִין עַל כָּסָא, כָּל אִינּוּן חֲיָילִין וְכָל אִינּוּן מַשִׁרְיָין דְּאִתְמַנָּן עַל יוֹמֵי דְחוֹל, כָּל חַד וְחַד יְתִיב לְאַתְרֵיהּ וּפוּלְחָנֵיהּ דְּאִתְמַנִּי עֲלֵיהּ.
תרגום
מִשּׁוּם שֶׁאֵין רָאוּי הוּא לְהַדְלִיק אֵשׁ כְּשֶׁיּוֹצֵאת שַׁבָּת, עַד שֶׁיִּשְׂרָאֵל מַבְדִּילִים בַּתְּפִלָּה וּמַבְדִּילִים עַל הַכּוֹס, מִשּׁוּם שֶׁעַד אוֹתוֹ הַזְּמַן שַׁבָּת הִיא, וּקְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּת שׁוֹלֶטֶת עָלֵינוּ. וּבְשָׁעָה שֶׁמַּבְדִּילִים עַל הַכּוֹס, כָּל אוֹתָם חֲיָלוֹת וְכָל אוֹתָם מַחֲנוֹת שֶׁהִתְמַנּוּ עַל יְמוֹת הַחֹל, כָּל אֶחָד וְאֶחָד יָשׁוּב לִמְקוֹמוֹ וְלַעֲבוֹדָתוֹ שֶׁהִתְמַנָּה עָלֶיהָ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: בגין דלאו יאות הוא לאדלקא נורא כד נפיק שבתא, עד דמבדלי ישראל בצלותא ומבדלי על כסא, בגין דעד ההוא זמנא שבת הוא, וקדושה דשבת שליט עלנא, ובשעתא דמבדילין על כסא, כל אינון חיילין וכל אינון משריין דאתמנן על יומי דחול, כל חד וחד יתיב לאתריה ופולחניה דאתמני עליה.
התרגום: משום שאין ראוי הוא להדליק אש כשיוצאת שבת, עד שישראל מבדילים בתפלה ומבדילים על הכוס, משום שעד אותו הזמן שבת היא, וקדשת השבת שולטת עלינו. ובשעה שמבדילים על הכוס, כל אותם חילות וכל אותם מחנות שהתמנו על ימות החל, כל אחד ואחד ישוב למקומו ולעבודתו שהתמנה עליה.
מן המפרשים
אור החמה: חיילין ומשריין דאתמנון על ימי חול הם בסוד היצירה תחת ממשלת השר מטטרון שהמלאכים ממונים לפעול בעולם השפל בימי החול: ואתרייהו דקאמר היינו מקומם בממשלתם כי ביום השבת שולטנותא אתעדי מנייהו ואתייהב לעילא בסוד הבריאה:
הסולם: רנו) בגין דלאו יאות וכו': משום שאינו ראוי להדליק את הנר כשיוצא השבת, מטרם שישראל מבדילים בתפלה, ומבדילים על הכוס, כי עד הזמן ההוא, שבת הוא, וקדושת השבת שולטת עלינו, ובשעת שמבדילים על הכוס, כל אלו הצבאות וכל אלו המחנות הממונים…