ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 3: מי ברא אלה › פיסקה 6 (ב ע"א)

מעשה אליהו - ׳כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך׳

הקדמה · מי ברא אלה · מאמר 3 · פיסקה 6 · דף ב ע"א

לשון הזוהר

אֶלָּא רָזָא דָא לָא אִתְגַּלְּיָא, בַּר יוֹמָא חַד דַּהֲוִינָא עַל כֵּיף יַמָּא, וְאָתָא אֵלִיָּהוּ וְאָמַר לִי, רַבִּי, יָדְעַתְּ מָה הוּא ׳מִי בָרָא אֵלֶּה׳. אֲמִינָא לֵיהּ, אִלֵּין שְׁמַיָּא וְחֵילֵיהוֹן עוּבָדָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, דְּאִית לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאִסְתַּכְּלָא בְּהוּ וּלְבָרְכָא לֵיהּ, דִּכְתִיב ׳כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעוֹתֶיךָ וְגוֹ', יהו"ה אֲדוֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ׳.

תרגום

אֶלָּא סוֹד זֶה לֹא הִתְגַּלָּה, חוּץ מִיּוֹם אֶחָד שֶׁהָיִיתִי עַל חוֹף הַיָּם, וּבָא אֵלִיָּהוּ וְאָמַר לִי, רַבִּי, יָדַעְתָּ מַה הוּא מִי בָרָא אֵלֶּה. אָמַרְתִּי לוֹ, אֵלּוּ הַשָּׁמַיִם וְצִבְאוֹתָם, מַעֲשֵׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁיֵּשׁ לוֹ לָאָדָם לְהִסְתַּכֵּל בָּהֶם וּלְבָרֵךְ אוֹתוֹ, כַּכָּתוּב כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ וְגוֹ', ה' אֲדֹנֵינוּ מָה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אלא רזא דא לא אתגליא, בר יומא חד דהוינא על כיף ימא, ואתא אליהו ואמר לי, רבי, ידעת מה הוא ׳מי ברא אלה׳. אמינא ליה, אלין שמיא וחיליהון עובדא דקודשא בריך הוא, דאית ליה לבר נש לאסתכלא בהו ולברכא ליה, דכתיב ׳כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו', יהו"ה אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ׳.

התרגום: אלא סוד זה לא התגלה, חוץ מיום אחד שהייתי על חוף הים, ובא אליהו ואמר לי, רבי, ידעת מה הוא מי ברא אלה. אמרתי לו, אלו השמים וצבאותם, מעשה הקדוש ברוך הוא, שיש לו לאדם להסתכל בהם ולברך אותו, ככתוב כי אראה שמיך מעשה אצבעתיך וגו', ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ.

מן המפרשים

יהל אור: דף ב' ע"א מה שושנה כו' אית בה סומק וחוור אוף כנ"י אית בה דינא ורחמי כו' וזהו סוגה בשושנים ב"פ: נהורין הנ"ל ימינא ושמאלא: לקמי נהורין אלין כו'. ר"ל לפני הע' הנ"ל:

קרני אור: אלא רזא וכו' אלין שמיא. סוד ו"ק דבריאה, ששם נשמות דאתגזרו מכורסייא כנודע (תיקו"ז הקדמה יב: ) : (קא68) .

נזר ישראל: אילין שמיא וחיליהון. רצה בתחילה לפרש דקאי על שמים דבריאה, שהשית דרגין דכורסיא דאינון עובדא דקב"ה שהוא מלכות, (שהזו) [שהזו"נ] היה ד"ו, ד' רגלין דכורסייא ושית דרגי. (והבינק) [והבינה] הנקרא חשך מקנן בה, בה"ג דכוס של ברכה, וצריך…

לכל המפרשים על פיסקה זו