ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 3: מי ברא אלה › פיסקה 16 (ב ע"ב)

׳איש לא נעדר׳- ששים רבוא למעלה וכן למטה

הקדמה · מי ברא אלה · מאמר 3 · פיסקה 16 · דף ב ע"ב

לשון הזוהר

׳מֵרוֹב אוֹנִים׳, מַאי ׳מֵרוֹב אוֹנִים׳, דָּא רֵישׁ דַּרְגִין, דִּסְלִיקוּ בֵּיהּ כָּל רְעוּתִין, וְאִסְתַּלְּקוּ בֵּיהּ בְּאֹרַח סְתִים. ׳וְאַמִּיץ כֹּ"חַ׳ דָּא רָזָא דְּעָלְמָא עִלָּאָה, דְּאִסְתַּלַּק בְּשֵׁם אֱלֹהִי"ם כִּדְקָאֲמָרָן. ׳אִישׁ לֹא נֶעְדָּר׳, מֵאִינּוּן שִׁתִּין רִבּוֹא דְּאַפִּיק בְּחֵילָא דִשְׁמָא, וּבְגִין דְּאִישׁ לֹא נֶעְדָּר, בְּכָל אֲתַר דְּמִיתוּ יִשְׂרָאֵל וְאִתְעַנְשׁוּ בְּחוֹבַיְיהוּ, אִתְמְנוּן וְלָא אִעֲדַר מֵאִינּוּן שִׁתִּין רִבּוֹא אֲפִילּוּ חַד, בְּגִין לְמֶהֱוֵי כֹּלָּא דְּיוֹקְנָא חֲדָא, כְּמָה דְּאִישׁ לֹא נֶעְדָּר לְעֵילָּא, אוֹף הָכִי לֹא נֶעְדָּר לְתַתָּא:

תרגום

מֵרֹב אוֹנִים. מַהוּ מֵרֹב אוֹנִים, זֶה רֹאשׁ הַדְּרָגוֹת, שֶׁעוֹלִים בּוֹ כָּל הָרְצוֹנוֹת, וְנֶעֱלָמִים בּוֹ בְּדֶרֶךְ נִסְתָּר. וְאַמִּיץ כֹּחַ - זֶה סוֹד הָעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, שֶׁהִתְעַלָּה בַּשֵּׁם אֱלֹהִים כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ. אִישׁ לֹא נֶעְדָּר - מֵאוֹתָם שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁהוֹצִיא בְּכֹחַ הַשֵּׁם. וּמִשּׁוּם שֶׁאִישׁ לֹא נֶעְדָּר, בְּכָל מָקוֹם שֶׁמֵּתוּ יִשְׂרָאֵל וְנֶעֶנְשׁוּ בַּחֲטָאֵיהֶם, נִמְנוּ וְלֹא נֶעְדַּר מֵאוֹתָם שִׁשִּׁים רִבּוֹא אֲפִלּוּ אֶחָד, כְּדֵי לִהְיוֹת הַכֹּל צוּרָה אַחַת. כְּמוֹ שֶׁאִישׁ לֹא נֶעְדָּר לְמַעְלָה, אַף כָּךְ לֹא נֶעְדָּר לְמַטָּה.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳מרוב אונים׳, מאי ׳מרוב אונים׳, דא ריש דרגין, דסליקו ביה כל רעותין, ואסתלקו ביה בארח סתים. ׳ואמיץ כ"ח׳ דא רזא דעלמא עלאה, דאסתלק בשם אלהי"ם כדקאמרן. ׳איש לא נעדר׳, מאינון שתין רבוא דאפיק בחילא דשמא, ובגין דאיש לא נעדר, בכל אתר דמיתו ישראל ואתענשו בחובייהו, אתמנון ולא אעדר מאינון שתין רבוא אפילו חד, בגין למהוי כלא דיוקנא חדא, כמה דאיש לא נעדר לעילא, אוף הכי לא נעדר לתתא:

התרגום: מרב אונים. מהו מרב אונים, זה ראש הדרגות, שעולים בו כל הרצונות, ונעלמים בו בדרך נסתר. ואמיץ כח - זה סוד העולם העליון, שהתעלה בשם אלהים כמו שאמרנו. איש לא נעדר - מאותם ששים רבוא שהוציא בכח השם. ומשום שאיש לא נעדר, בכל מקום שמתו ישראל ונענשו בחטאיהם, נמנו ולא נעדר מאותם ששים רבוא אפלו אחד, כדי להיות הכל צורה אחת. כמו שאיש לא נעדר למעלה, אף כך לא נעדר למטה.

מן המפרשים

יהל אור: כדין נפקת ה' וכו'. דזהו הפרש בין איש ואשה. ואמר ואתוון אחרנין וכו' ר"ל דיוד הוא בהראות פנים בעזרה אבל אתוון דאלה הוא צריך לאמשכא. וז"ש אדכרנא בפומא . ואמר ג' דברים כמ"ש אזכרה ואשפכה נפשי. ואמר עלי ר"ל על יו"ד כנ"ל: מרוב אונים…

אור החמה: והרא"ג כ' כמה דאיש לא נעדר לעילא דהיינו הבחינות האמורות כן איש לא נעדר לתתא וכו', וא"ת והא כתי' והשארתי בישראל ז' אלפי' כל הברכים וגו' ואפשר דהיינו בישראל שהיו רעים וחטאים כמלכ' שעליה' אבל יהודה כלם היו צדיקי' ולא חסרו מנין ס'…

שער מאמרי רשב"י: מצחא דעתיקא הנקרא רצון כנודע. וזהו פירוש מצחא דעתיקא הנקרא רצון כנודע. וזהו פירוש 'ואסתלקו ביה בארח סתים'. ולפי שהרצון העליון אתגלי ביה חסד עלאה, ואתפשט בדיקנא עד מזלא,

לכל המפרשים על פיסקה זו