ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 3: מי ברא אלה › פיסקה 15 (ב ע"א)

׳בשם יקרא׳- שאינה מולידה עד שעולה בשם אלהים

הקדמה · מי ברא אלה · מאמר 3 · פיסקה 15 · דף ב ע"א

לשון הזוהר

׳לְכֻלָּם׳, בֵּין אִינּוּן שִׁתִּין, בֵּין כָּל חֵילִין דִּילְהוֹן, ׳בְּשֵׁם יִקְרָא׳. מַאי ׳בְּשֵׁם יִקְרָא׳, אִי תֵּימָא דְּקָרָא לוֹן בִּשְׁמָהָתְהוֹן, לָאו הָכִי הוּא, דְּאִם כֵּן בִּשְׁמוֹ מִבָּעֵי לֵיהּ, אֶלָּא בְּזִמְנָא דְּדַרְגָּא דָא לָא סָלִיק לְעֵילָּא וְאִקְּרִי מִ"י, לָא אוֹלִיד וְלָא אַפִּיק טְמִירִין לְזִינֵיהּ, אַף עַל גַּב דְּכֻלְּהוּ הֲווּ טְמִירִין בֵּיהּ. כֵּיוָן דְּבָרָא 'אֵלֶּה' וְאִסְתַּלַּק בִּשְׁמֵיהּ וְאִקְּרִי אֱלֹהִי"ם, כְּדֵין בְּחֵילָא דִּשְׁמָא דָא אַפִּיק לוֹן בִּשְׁלִימוּ, וְדָא הוּא ׳בְּשֵׁם יִקְרָא׳, בְּהַהוּא שֵׁם דִּילֵיהּ קָרָא וְאַפִּיק כָּל זִינָא וְזִינָא לְאִתְקַיְּימָא בִּשְׁלֵימוּתֵיהּ. כְּגַוְונָא דָא ׳רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם׳, אַדְכַּרְנָא שְׁמִי לְאִתְקַיְּימָא בְּצַלְאֵל עַל קִיּוּם אַשְׁלָמוּתֵיהּ.

תרגום

לְכֻלָּם - בֵּין אוֹתָם הַשִּׁשִּׁים, בֵּין כָּל הַצְּבָאוֹת שֶׁלָּהֶם - בְּשֵׁם יִקְרָא. מַהוּ ׳בְּשֵׁם יִקְרָא׳, אִם תֹּאמַר שֶׁקָּרָא לָהֶם בִּשְׁמוֹתֵיהֶם - אֵינוֹ כֵּן, שֶׁאִם כֵּן, הָיָה צָרִיךְ לִכְתֹּב 'בִּשְׁמוֹ'. אֶלָּא בִּזְמַן שֶׁהַדַּרְגָּה הַזּוֹ לֹא עוֹלָה לְמַעְלָה וְנִקְרֵאת מִ"י, לֹא מוֹלִידָה וְלֹא מוֹצִיאָה הַטְּמוּנִים לְמִינָהּ, אַף עַל גַּב שֶׁכֻּלָּם הָיוּ טְמוּנִים בָּהּ. כֵּיוָן שֶׁבָּרָא אֵלֶּ"ה וְנִתְעַלָּה בִּשְׁמוֹ וְנִקְרָא אֱלֹהִים, אָז בְּכֹחַ הַשֵּׁם הַזֶּה הוֹצִיא אוֹתָם בִּשְׁלֵמוּת. וְזֶה הוּא בְּשֵׁם יִקְרָא, בְּאוֹתוֹ הַשֵּׁם שֶׁלּוֹ קָרָא וְהוֹצִיא כָּל מִין וּמִין שֶׁיִּתְקַיֵּם בִּשְׁלֵמוּתוֹ. כְּעִנְיָן זֶה רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם - הִזְכַּרְתִּי שְׁמִי שֶׁיִּתְקַיֵּם בְּצַלְאֵל עַל קִיּוּם שְׁלֵמוּתוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳לכלם׳, בין אינון שתין, בין כל חילין דילהון, ׳בשם יקרא׳. מאי ׳בשם יקרא׳, אי תימא דקרא לון בשמהתהון, לאו הכי הוא, דאם כן בשמו מבעי ליה, אלא בזמנא דדרגא דא לא סליק לעילא ואקרי מ"י, לא אוליד ולא אפיק טמירין לזיניה, אף על גב דכלהו הוו טמירין ביה. כיון דברא 'אלה' ואסתלק בשמיה ואקרי אלהי"ם, כדין בחילא דשמא דא אפיק לון בשלימו, ודא הוא ׳בשם יקרא׳, בההוא שם דיליה קרא ואפיק כל זינא וזינא לאתקיימא בשלימותיה. כגוונא דא ׳ראה קראתי בשם׳, אדכרנא שמי לאתקיימא בצלאל על קיום אשלמותיה.

התרגום: לכלם - בין אותם הששים, בין כל הצבאות שלהם - בשם יקרא. מהו ׳בשם יקרא׳, אם תאמר שקרא להם בשמותיהם - אינו כן, שאם כן, היה צריך לכתב 'בשמו'. אלא בזמן שהדרגה הזו לא עולה למעלה ונקראת מ"י, לא מולידה ולא מוציאה הטמונים למינה, אף על גב שכלם היו טמונים בה. כיון שברא אל"ה ונתעלה בשמו ונקרא אלהים, אז בכח השם הזה הוציא אותם בשלמות. וזה הוא בשם יקרא, באותו השם שלו קרא והוציא כל מין ומין שיתקים בשלמותו. כענין זה ראה קראתי בשם - הזכרתי שמי שיתקים בצלאל על קיום שלמותו.

מן המפרשים

מקדש מלך: אלא בזמנא דדרגא דא וכו' פי' כל זמן שהבינה לא עלתה לאריך לקבל טיפת המוחין מפנימיותו או מחיצוניות עתיק כדי להלביש המוחין בנה"י דידה ואח"כ נכנסים בז"א ולא נקראת אז אלא מ"י. עדין לא נשלמו הו"ק וכיון שהוציאה הו"ק מתוכה ונתלבשו בהם…

אור יקר: אתבריאו דכתיב (תחלים ח׳ בפסוק האחר ולמה לא הכריח מפסוק בדבר ה׳ שמים נעשו .כדפי׳ לעיל, ושביק מה שכבר .נאמר לעיל, ומוכרח יותר, ונקים האי שאינה כ״כ. ג) אומרו "על השמים איהו לסלקא בשמא", מה ענין זה לענין "שמיא וחיליהון" אי איתבראו…

שער מאמרי רשב"י: צייר בה כל ציורין. בסוד בינה שממנה הציורין בסוד 'וייצר' (בראשית ב ז) :

לכל המפרשים על פיסקה זו