ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 29: פקודא תליסר פדיון הבן › פיסקה 1 (יד ע"א)

מצוה שלש עשרה, פדיון הבן- ׳טוב׳ חיים ו׳מאד׳ מות

הקדמה · פקודא תליסר פדיון הבן · מאמר 29 · פיסקה 1 · דף יד ע"א

לשון הזוהר

פִּקּוּדָא תְּלֵיסַר, לְמֶעְבַּד פּוּרְקָנָא לִבְרֵיהּ לְקַשְּׁרָא לֵיהּ בְּחַיִּין. דִּתְרֵין מְמַנָּן נִינְהוּ, חַד דְּחַיִּין וְחַד דְּמוֹתָא, וְקָיְימִין עֲלֵיהּ דְּבַר נָשׁ, וְכַד יִפְרוֹק בַּר נָשׁ לִבְרֵיהּ, מִידָא דְּהַהוּא מוֹתָא פָּרִיק לֵיהּ, וְלָא יָכִיל לְשַׁלְטָאָה עֲלֵיהּ. וְרָזָא דָא ׳וַיַּרְא אֱלֹהִי"ם אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה׳ בִּכְלָל, ׳וְהִנֵּה טוֹב׳ דָּא מַלְאַךְ חַיִּים, ׳מְאֹד׳ דָּא מַלְאַךְ הַמָּוֶת. וְעַל דָּא, בְּהַהוּא פּוּרְקָנָא אִתְקַיַּים דָּא דְּחַיִּים וְאִתְחַלַּשׁ הַהוּא דְּמָוֶת, בְּפוּרְקָנָא דָא קָנֵי לֵיהּ חַיִּים כְּמָה דְּאִתְּמַר, וְהַהוּא סִטְרָא בִּישָׁא שָׁבַק לֵיהּ וְלָא אָחִיד בֵּיהּ:

תרגום

מִצְוָה שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה - לַעֲשׂוֹת פִּדְיוֹן לִבְנוֹ לְקַשֵּׁר אוֹתוֹ בַּחַיִּים. שֶׁשְּׁנֵי מְמֻנִּים הֵם, אֶחָד שֶׁל חַיִּים וְאֶחָד שֶׁל מָוֶת, וְעוֹמְדִים עַל הָאָדָם. וּכְשֶׁיִּפְדֶּה הָאָדָם אֶת בְּנוֹ, מִיַּד הַמָּוֶת הַהוּא פּוֹדֶה אוֹתוֹ, וְלֹא יָכוֹל לִשְׁלֹט עָלָיו. וְזֶה סוֹד וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, בִּכְלָל, וְהִנֵּה טוֹב - זֶה מַלְאַךְ חַיִּים, מְאֹד - זֶה מַלְאַךְ הַמָּוֶת. וְעַל זֶה, בְּאוֹתוֹ פִּדְיוֹן מִתְקַיֵּם זֶה שֶׁל חַיִּים, וְנֶחְלָשׁ אוֹתוֹ שֶׁל הַמָּוֶת. בַּפִּדְיוֹן הַזֶּה קוֹנֶה לוֹ חַיִּים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. וְאוֹתוֹ סִטְרָא בִּישָׁא עוֹזֵב אוֹתוֹ וְלֹא אוֹחֵז בּוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: פקודא תליסר, למעבד פורקנא לבריה לקשרא ליה בחיין. דתרין ממנן נינהו, חד דחיין וחד דמותא, וקיימין עליה דבר נש, וכד יפרוק בר נש לבריה, מידא דההוא מותא פריק ליה, ולא יכיל לשלטאה עליה. ורזא דא ׳וירא אלהי"ם את כל אשר עשה׳ בכלל, ׳והנה טוב׳ דא מלאך חיים, ׳מאד׳ דא מלאך המות. ועל דא, בההוא פורקנא אתקיים דא דחיים ואתחלש ההוא דמות, בפורקנא דא קני ליה חיים כמה דאתמר, וההוא סטרא בישא שבק ליה ולא אחיד ביה:

התרגום: מצוה שלש עשרה - לעשות פדיון לבנו לקשר אותו בחיים. ששני ממנים הם, אחד של חיים ואחד של מות, ועומדים על האדם. וכשיפדה האדם את בנו, מיד המות ההוא פודה אותו, ולא יכול לשלט עליו. וזה סוד וירא אלהים את כל אשר עשה, בכלל, והנה טוב - זה מלאך חיים, מאד - זה מלאך המות. ועל זה, באותו פדיון מתקים זה של חיים, ונחלש אותו של המות. בפדיון הזה קונה לו חיים, כמו שנאמר. ואותו סטרא בישא עוזב אותו ולא אוחז בו.

מן המפרשים

כתם פז: פקודא תליסר למעבד פורקנא לבריה לקשרא ליה בחיין. דתרין ממנן נינהו וכו' כבר ידעת כי זה העולם נברא בסוד עץ הדעת טו"ב ודע כי מחבור שני אלה הכחות הורכבו כל המורכבים בעלי החומר הן הצמחים בעלי נפש הצומחת הן בעלי חיים אדם ובהמה וחיתו…

אור החמה: מידא דההוא מיתא פריק ליה שהוא תובע לפני הב"ה ואו' פלוני בכור ובכורות להב"ה וא"כ קחהו לך וסלקהו מן העולם ובהיות האדם פודה בנו אין לו פה להשיב: את כל אשר עשה בכלל פי' כל אשר עשה טוב ורע חיים ומות: שבק ליה ולא אחיד ביה שאינו…

רמ"ז: לה' הוא. מפני שיש בו קדושה כנז"ל. וידוע כי מלת 'הוא' היא בבינה כמ"ש (זוהר פקודי רכא:) בפסוק 'ועבד הלוי הוא' (במדבר יח כג) , וגם לאה היא נקראת עלמא דאתכסייא. והשתא דאתאן להכי יש ליתן טעם למה זה המעשר שני משתנה בשנה הג' והו'…

לכל המפרשים על פיסקה זו

כל דברי הזוהר על פסוק זה

פסוקים שהפיסקה מביאה: