נבוכדנצר- כשריחם על העניים לא שרה עליו חלומו
הקדמה · פקודא תשיעאה צדקה · מאמר 26 · פיסקה 4 · דף יג ע"ב
לשון הזוהר
מְנָא לָן, מִנְּבוּכַדְנֶצַּר, אַף עַל גַּב דְּחָלַם הַהוּא חֶלְמָא, כָּל זִמְנָא דַּהֲוָה מִיחַן לְמִסְכֵּנֵי לָא שָׁרָא עֲלֵיהּ חֶלְמֵיהּ, כֵּיוָן דְּאַטִּיל עֵינָא בִּישָׁא דְּלָא לְמִיחַן לְמִסְכֵּנֵי, מָה כְּתִיב ׳עוֹד מִלְּתָא בְּפוּם מַלְכָּא׳ וְגוֹ', מִיָּד אִשְׁתַּנִּי דְּיוֹקְנֵיהּ וְאִטְּרִיד מִן בְּנֵי נָשָׁא, וּבְגִין כָּךְ ׳נַעֲשֶׂה אָדָם׳, כְּתִיב הָכָא עֲשִׂיָּה, וּכְתִיב הָתָם ׳שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בּוֹעַז׳:
תרגום
מִנַּיִן לָנוּ, מִנְּבוּכַדְנֶצַּר. אַף עַל גַּב שֶׁחָלַם אוֹתוֹ הַחֲלוֹם - כָּל זְמַן שֶׁהָיָה מְרַחֵם עַל הָעֲנִיִּים, לֹא שָׁרָה עָלָיו חֲלוֹמוֹ. כֵּיוָן שֶׁהֵטִיל עַיִן רָעָה שֶׁלֹּא לְרַחֵם עַל עֲנִיִּים, מַה כָּתוּב: עוֹד מִלְּתָא בְּפֻם מַלְכָּא וְגוֹ'. מִיָּד הִשְׁתַּנְּתָה דְמוּתוֹ וְנִטְרַד מִבְּנֵי הָאָדָם, וּמִשּׁוּם כָּךְ נַעֲשֶׂה אָדָם, כָּתוּב כָּאן עֲשִׂיָּה, וְכָתוּב שָׁם: שֵׁם הָאִישׁ אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמּוֹ הַיּוֹם בֹּעַז.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: מנא לן, מנבוכדנצר, אף על גב דחלם ההוא חלמא, כל זמנא דהוה מיחן למסכני לא שרא עליה חלמיה, כיון דאטיל עינא בישא דלא למיחן למסכני, מה כתיב ׳עוד מלתא בפום מלכא׳ וגו', מיד אשתני דיוקניה ואטריד מן בני נשא, ובגין כך ׳נעשה אדם׳, כתיב הכא עשיה, וכתיב התם ׳שם האיש אשר עשיתי עמו היום בועז׳:
התרגום: מנין לנו, מנבוכדנצר. אף על גב שחלם אותו החלום - כל זמן שהיה מרחם על העניים, לא שרה עליו חלומו. כיון שהטיל עין רעה שלא לרחם על עניים, מה כתוב: עוד מלתא בפם מלכא וגו'. מיד השתנתה דמותו ונטרד מבני האדם, ומשום כך נעשה אדם, כתוב כאן עשיה, וכתוב שם: שם האיש אשר עשיתי עמו היום בעז.
מן המפרשים
אור החמה: בגין דדא הוא פקודא מעליא וכו' הוקשה לו כי מי אמ' לך דלא אשתני דיוקניה מצד נתינת הצדק' לעול' אימ' לך שאינו אלא מצד שאר מצות שבו לז"א בגין דדא הוא פק ד' מעליא שמצוה זו גדולה מכל המצוה ויש בה זאת הסגולה והראי' לזה מנבוכדנצר שלא…
אור יקר: כתי׳ הכא עשיה וכר, משום דעיקר צדקה לא אדכר בקרא דריש ליה ממילת נעשה אדם שהעשיר עושה צדקה לעני, והעני עושה אדם אל העשיר וז״ש איש אשר עשיתי עמו היום, רות עשה אותו איש ואדם כדפי׳, ובזה נתבארה שמועה זו בס״ד.
רמ"ז: מנא לן מנבוכדנצר וכו'. אין ספק שאין לגוים כח בסגולת הצדקה בתוכיותה, כי מי יתן טמא בקדש, רק ראיה זו היא בסדר הדרגות כמו שנאמר. וקודם לזה צריך שתדע שכשם שיש אדם בקדושה, כך יש לעומתו אדם בליעל בפרצוף גמור. והנה כתב הרב זלה"ה…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: