נשמת ישראל מגוף האילן- ׳העמוסים מני בטן׳
הקדמה · פקודא תמינאה אהבת הגר · מאמר 25 · פיסקה 5 · דף יג ע"ב
לשון הזוהר
אֲבָל נִשְׁמְתָא דְיִשְׂרָאֵל נָפְקָא מִגּוֹ גּוּפָא דְּהַהוּא אִילָנָא, וּמִתַּמָּן פָּרְחִין נִשְׁמָתִין לְגוֹ הַאי אֶרֶץ גּוֹ מְעָהָא לְגוֹ לְגוֹ, וְרָזָא ׳כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ׳, וְעַל דָּא יִשְׂרָאֵל בֵּן יַקִּיר דְּהָמוּ מְעָהָא עֲלֵיהּ, וְאִקְּרוּן ׳הָעֲמוּסִים מִנִּי בֶטֶן׳, וְלָא מִגַּדְפִין לְבַר. וְתוּ, גִּיּוֹרִין לֵית לוֹן חוּלָקָא בְּאִילָנָא עִלָּאָה, כָּל שֶׁכֵּן בְּגוּפָא דִילֵיהּ, אֲבָל חוּלָקָא דִלְהוֹן בְּגַדְפִין אִיהוּ וְלָא יַתִּיר, וְגִיּוֹרָא תְּחוֹת גַּדְפֵי שְׁכִינְתָּא וְלָא יַתִּיר, גֵּירֵי הַצֶּדֶק אִינּוּן, דְּתַמָּן שָׁרָאן וְאִתְאַחֲדָן וְלָא לְגוֹ כְּמָה דְּאִתְּמַר, וּבְגִין כָּךְ ׳תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ׳, וּלְמַאן, ׳בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ׳, כֻּלְּהוּ שָׁאֲבִין ׳נֶפֶשׁ׳ מֵהַהִיא ׳חַיָּה׳, אֲבָל כָּל חַד ׳לְמִינָהּ׳ כִּדְקָא חֲזֵי לָהּ:
תרגום
אֲבָל נִשְׁמַת יִשְׂרָאֵל יוֹצֵאת מִתּוֹךְ הַגּוּף שֶׁל הָאִילָן הַהוּא, וּמִשָּׁם פּוֹרְחוֹת הַנְּשָׁמוֹת לְתוֹךְ הָאָרֶץ הַזּוֹ לְתוֹךְ מֵעֶיהָ לִפְנַי וְלִפְנִים, וְהַסּוֹד - כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ. וְעַל זֶה יִשְׂרָאֵל בֵּן יַקִּיר שֶׁהָמוּ מֵעֶיהָ עָלָיו, וְנִקְרָאִים הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן, וְלֹא מֵהַכְּנָפַיִם הַחוּצָה. וְעוֹד, גֵּרִים אֵין לָהֶם חֵלֶק בָּאִילָן הָעֶלְיוֹן, וְכָל שֶׁכֵּן בַּגּוּף שֶׁלּוֹ. אֲבָל הַחֵלֶק שֶׁלָּהֶם הוּא בַּכְּנָפַיִם וְלֹא יוֹתֵר, וְהַגֵּר תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה וְלֹא יוֹתֵר. גֵּרֵי הַצֶּדֶק הֵם, שָׁם שׁוֹרִים וְנֶאֱחָזִים וְלֹא לִפְנִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. וּמִשּׁוּם כָּךְ תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ. וּלְמִי, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ אֶרֶץ לְמִינָהּ. כֻּלָּם שׁוֹאֲבִים נֶפֶשׁ מֵאוֹתָהּ חַיָּה, אֲבָל כָּל אֶחָד לְמִינָהּ כָּרָאוּי לָהּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אבל נשמתא דישראל נפקא מגו גופא דההוא אילנא, ומתמן פרחין נשמתין לגו האי ארץ גו מעהא לגו לגו, ורזא ׳כי תהיו אתם ארץ חפץ׳, ועל דא ישראל בן יקיר דהמו מעהא עליה, ואקרון ׳העמוסים מני בטן׳, ולא מגדפין לבר. ותו, גיורין לית לון חולקא באילנא עלאה, כל שכן בגופא דיליה, אבל חולקא דלהון בגדפין איהו ולא יתיר, וגיורא תחות גדפי שכינתא ולא יתיר, גירי הצדק אינון, דתמן שראן ואתאחדן ולא לגו כמה דאתמר, ובגין כך ׳תוצא הארץ נפש חיה למינה׳, ולמאן, ׳בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה׳, כלהו שאבין ׳נפש׳ מההיא ׳חיה׳, אבל כל חד ׳למינה׳ כדקא חזי לה:
התרגום: אבל נשמת ישראל יוצאת מתוך הגוף של האילן ההוא, ומשם פורחות הנשמות לתוך הארץ הזו לתוך מעיה לפני ולפנים, והסוד - כי תהיו אתם ארץ חפץ. ועל זה ישראל בן יקיר שהמו מעיה עליו, ונקראים העמסים מני בטן, ולא מהכנפים החוצה. ועוד, גרים אין להם חלק באילן העליון, וכל שכן בגוף שלו. אבל החלק שלהם הוא בכנפים ולא יותר, והגר תחת כנפי השכינה ולא יותר. גרי הצדק הם, שם שורים ונאחזים ולא לפנים, כמו שנאמר. ומשום כך תוצא הארץ נפש חיה למינה. ולמי, בהמה ורמש וחיתו ארץ למינה. כלם שואבים נפש מאותה חיה, אבל כל אחד למינה כראוי לה.
מן המפרשים
כתם פז: ובג"כ תוצא הארץ נפש חיה למינה וביאר למי הוא רומז באמרו למינה ואמר בהמה ורמש וכו' כי כלם שואבות חיים וקיום ממנה וכל אחד למינהו.
מקדש מלך: אר"ח ושכבתי עם אבותי ר' יצחק פתח מה יתרון וכו' קשה מה חידש ר"ח בפ' ושכבתי. גם מה חידש רבי יצחק בפ' מה יתרון. גם מה שייכות לזה הפ' עם ושכבתי. ונראה שר"ח הוא המספר כל זה משם ר' יצחק ואמר שר"י הקשה איך אמר שלמה מה יתרון יען שכל…
אור החמה: מגו גופא דההוא אילנא היינו ת"ת ויש גורסי' נופא הוא היסוד שהוא כולל כל הנשמות של ישראל וממנו פורחו' בתוך מעי הארץ הלזו לא בגדפין דלבר כדמסיק וז"א גו מעהא לגו לגו כלומר באותם הבחינות הפנימיות כי שם לא יגורך רע אין שם שום חשש…