רשם הקודש בישראל- להבדילם מן העמים
הקדמה · פקודא שביעאה מילה · מאמר 24 · פיסקה 5 · דף יג ע"א
לשון הזוהר
וּבְגִין דָּא אִתְרְשִׁימוּ יִשְׂרָאֵל בִּרְשִׁימוּ קַדִּישָׁא וְדַכְיוּ לְתַתָּא, כְּגַוְונָא דְּאִינּוּן רְשִׁימִין קַדִּישִׁין לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בֵּין סְטַר קַדִּישָׁא לְסִטְרָא אַחֲרָא דִמְסָאֲבוּ, אוֹף יִשְׂרָאֵל רְשִׁימִין לְאִשְׁתְּמוֹדְעָא בֵּין קְדוּשָּׁא לְעַמִּין דְּאַתְיָין מִסִּטְרָא אַחֲרָא דִמְסָאֲבָא, כְּמָה דְּאִתְּמַר. וּכְמָה דְּרָשִׁים לוֹן, הָכִי רָשִׁים בְּעִירֵי וְעוֹפֵי דִּילְהוֹן לִבְעִירֵי וְעוֹפֵי דְּעַמִּין, זַכָּאָה חוּלָקְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל:
תרגום
וּבִגְלַל זֶה נִרְשְׁמוּ יִשְׂרָאֵל בְּרֹשֶׁם קָדוֹשׁ וְטָהוֹר לְמַטָּה. כְּדֻגְמַת אוֹתָם רִשּׁוּמִים קְדוֹשִׁים לְהַכִּיר בֵּין צַד הַקְּדֻשָּׁה לַסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁל הַטֻּמְאָה, אַף יִשְׂרָאֵל רְשׁוּמִים לְהַכִּיר בֵּין צַד הַקְּדֻשָּׁה לָעַמִּים שֶׁבָּאִים מִסִּטְרָא אַחֲרָא שֶׁל טֻמְאָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר. וּכְמוֹ שֶׁרוֹשֵׁם אוֹתָם, כָּךְ רוֹשֵׁם הַבְּהֵמוֹת וְהָעוֹפוֹת שֶׁלָּהֶם לְבֵין בְּהֵמוֹת וְעוֹפוֹת שֶׁל הָעַמִּים, אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: ובגין דא אתרשימו ישראל ברשימו קדישא ודכיו לתתא, כגוונא דאינון רשימין קדישין לאשתמודעא בין סטר קדישא לסטרא אחרא דמסאבו, אוף ישראל רשימין לאשתמודעא בין קדושא לעמין דאתיין מסטרא אחרא דמסאבא, כמה דאתמר. וכמה דרשים לון, הכי רשים בעירי ועופי דילהון לבעירי ועופי דעמין, זכאה חולקהון דישראל:
התרגום: ובגלל זה נרשמו ישראל ברשם קדוש וטהור למטה. כדגמת אותם רשומים קדושים להכיר בין צד הקדשה לסטרא אחרא של הטמאה, אף ישראל רשומים להכיר בין צד הקדשה לעמים שבאים מסטרא אחרא של טמאה, כמו שנאמר. וכמו שרושם אותם, כך רושם הבהמות והעופות שלהם לבין בהמות ועופות של העמים, אשרי חלקם של ישראל.
מן המפרשים
כתם פז: ובגין דא רשימין ישראל ברשימו קדישא לתתא לידמות לדוגמא עליונה שהיא נבדלת ממדרגות הקליפה כך נצטוו ישראל לעשות הרושם הזה בבשרם ולהבדיל הערלה ולזורקה אל הנחש אשר עפר לחמו. ואמר כי כשם שישראל נבדלים מכחות הטומאה בהעביר הערלה…
אור החמה: ובגין דא אתרשימו יש' וגו' וכמו שהם רשומים בנשמתם כן צריך שיהיו רשומים בגופם להראות הבדל הגשמיים גם כן להורות בין הקדושה שהיא רשומה אל הטומאה שאין בה אות זה. וז"ש אוף יש' רשימין לאשתמודעא וגו' וכמו שמשמש סימן זה להראו' ברוחניות…
רמ"ז: ברשימו קדישא ודכיו לתתא. ה"ס המילה והפריעה שיסודה מיתוק הדינין בהפרשת שרשי הקלי', וזהו הטהרה והדכיו, וגם המשכת החסדים שהוא עניין הקדושה, ועל שניהם אמר אתרשים רשימין: