ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 24: פקודא שביעאה מילה › פיסקה 4 (יג ע"א)

׳התנינים הגדולים׳- ערלה ופריעה, זכר ונוקבא

הקדמה · פקודא שביעאה מילה · מאמר 24 · פיסקה 4 · דף יג ע"א

לשון הזוהר

׳וַיִּבְרָא אֱלֹהִי"ם אֶת הַתַּנִּינִים הַגְּדוֹלִים׳, תְּרֵין אִלֵּין עָרְלָה וּפְרִיעָה, גְּזִירוּ דְּעָרְלָה, וּפְרִיעָה לְבָתַר, וְאִינּוּן דְּכַר וְנוּקְבָא. ׳וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרוֹמֶשֶׂת׳, דָּא רְשִׁימוּ דְּ'אָת' קְיָימָא קַדִּישָׁא, דְּאִיהִי נֶפֶשׁ חַיָּה קַדִּישָׁא כִּדְקָאֲמָרָן. ׳אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם׳, מַיִין עִלָּאִין דְּאִתְמַשְׁכוּ לְגַבָּהּ דְּאָת רְשִׁימוּ דָּא.

תרגום

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הַתַּנִּינִם הַגְּדֹלִים - שְׁנֵי אֵלֶּה עָרְלָה וּפְרִיעָה. הַמִּילָה שֶׁל הָעָרְלָה, וּפְרִיעָה לְאַחַר מִכֵּן. וְהֵם זָכָר וְנוּקְבָּא. וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת - זֶה הָרֹשֶׁם שֶׁל אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, שֶׁהִיא נֶפֶשׁ חַיָּה הַקְּדוֹשָׁה כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ. אֲשֶׁר שָׁרְצוּ הַמַּיִם - הַמַּיִם הָעֶלְיוֹנִים שֶׁנִּמְשְׁכוּ אֵצֶל אוֹת הָרֹשֶׁם הַזּוֹ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳ויברא אלהי"ם את התנינים הגדולים׳, תרין אלין ערלה ופריעה, גזירו דערלה, ופריעה לבתר, ואינון דכר ונוקבא. ׳ואת כל נפש החיה הרומשת׳, דא רשימו ד'את' קיימא קדישא, דאיהי נפש חיה קדישא כדקאמרן. ׳אשר שרצו המים׳, מיין עלאין דאתמשכו לגבה דאת רשימו דא.

התרגום: ויברא אלהים את התנינם הגדלים - שני אלה ערלה ופריעה. המילה של הערלה, ופריעה לאחר מכן. והם זכר ונוקבא. ואת כל נפש החיה הרמשת - זה הרשם של אות ברית קדש, שהיא נפש חיה הקדושה כפי שאמרנו. אשר שרצו המים - המים העליונים שנמשכו אצל אות הרשם הזו.

מן המפרשים

כתם פז: אשר שרצו המים מיין עילאין אתמשכו לגבי דאת רשימו דא הוא סוד כל הנחלים הולכים אל הים ע"י הצנור הכולל הוא יסו"ד עול"ם כי כלם מריקים בו והוא מריק בים כאשר הם איברי הגוף מריקים בברית להבדל כמה מיני הבדלות ואל הכוונה הזאת נקרא ברית.

מקדש מלך: דא רשימו וכו' פי' עטרת היסוד שרומזת למלכות כדלעיל דאתמשכו לגביה דאת רשימו דא גרסינן ופי' שהחסדים והגבורות שהם מיין עילאין נמשכו בעטרה הנז' בסוד ברכות לראש צדיק. כגוונא דאינון רשימין עילאין פי' המלאכים הקדושים ניכרים ונפרדים…

אור החמה: גליון גזירו דערלה ופריע' לבתר ואינון דכר ונוקב': פי' של סטר' אחרא ואנו צריכין להסיר שניהם ממקום הקדש ולכן אנו מלין ופורעים דא רשימו דאת קיימ' קדיש' וגו' פי' מילה בכ"י ופריע' בצדיק כנז' בפ' אמור צ"א ב' :

לכל המפרשים על פיסקה זו