ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 19: פקודא תניינא אהבת ה' › פיסקה 6 (יב ע"א)

יראה שבתוך האהבה- ׳אשרי אדם מפחד תמיד׳

הקדמה · פקודא תניינא אהבת ה' · מאמר 19 · פיסקה 6 · דף יב ע"א

לשון הזוהר

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, וַדַּאי לָא אִצְטְרִיךְ לְאִתְנְשֵׁי יִרְאָה בְּכָל פִּקּוּדִין, כָּל שֶׁכֵּן בְּפִקּוּדָא דָא, אִצְטְרִיךְ יִרְאָה לְאִתְדַּבְּקָא בְּהַאי. הֵיךְ אִתְדַּבְּקָא, אַהֲבָה אִיהִי בְּסִטְרָא חַד טַב, כְּמָה דְּאִתְּמַר דְּיָהַב עוּתְרָא וְטַב אוּרְכָּא דְחַיֵּי בְּנֵי מְזוֹנֵי, כְּדֵין אִצְטְרִיךְ לְאַתְעָרָא יִרְאָה, וּלְמִדְחַל דְּלָא יִגְרוֹם חוֹבָא, וְעַל דָּא כְּתִיב ׳אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד׳, בְּגִין דְּהָא כְּלִיל יִרְאָה בְּאַהֲבָה. וְהָכִי אִצְטְרִיךְ בְּסִטְרָא אַחֲרָא דְּדִינָא קַשְׁיָא לְאַתְעָרָא בֵּיהּ יִרְאָה, כַּד חָמֵי דְּדִינָא קַשְׁיָא שָׁרְיָא עֲלוֹי, כְּדֵין יַתְעַר יִרְאָה וְיִדְחַל לְמָארֵיהּ כִּדְקָא יָאוּת וְלָא יַקְשֵׁה לִבֵּיהּ, וְעַל דָּא כְּתִיב ׳וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה׳, בְּהַהוּא סִטְרָא אַחֲרָא דְּאִקְּרִי רָעָה. אִשְׁתַּכַּח יִרְאָה דְּאִתְאַחֲדַת בִּתְרֵין סִטְרִין וְאִתְכְּלִילַת מִנַּיְיהוּ, וְדָא אִיהוּ אַהֲבָה שְׁלִימְתָּא כִּדְקָא יָאוּת:

תרגום

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: בְּוַדַּאי לֹא צָרִיךְ לִשְׁכֹּחַ יִרְאָה בְּכָל הַמִּצְווֹת, כָּל שֶׁכֵּן בַּמִּצְוָה הַזּוֹ צָרִיךְ יִרְאָה לְהִתְדַּבֵּק בָּזֶה. אֵיךְ מִתְדַּבֵּק, הָאַהֲבָה הִיא בְּצַד אֶחָד טוֹב, כְּמוֹ שֶׁנִּתְבָּאֵר שֶׁנּוֹתֵן עֹשֶׁר וְטוּב אֹרֶךְ שֶׁל חַיִּים בָּנִים וּמְזוֹנוֹת, אָז צָרִיךְ לְעוֹרֵר יִרְאָה וּלְפַחֵד שֶׁלֹּא יִגְרֹם הַחֵטְא. וְעַל זֶה כָּתוּב: אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, מִשּׁוּם שֶׁזֶּה כּוֹלֵל יִרְאָה בְּאַהֲבָה. וְכָךְ צָרִיךְ בַּצַּד הָאַחֵר שֶׁל הַדִּין הַקָּשֶׁה לְעוֹרֵר בּוֹ יִרְאָה. כְּשֶׁרוֹאֶה שֶׁהַדִּין הַקָּשֶׁה שׁוֹרֶה עָלָיו, אָז יְעוֹרֵר יִרְאָה וְיִפְחַד מֵרִבּוֹנוֹ כָּרָאוּי וְלֹא יַקְשֶׁה לִבּוֹ. וְעַל זֶה כָּתוּב: וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה, בְּאוֹתוֹ סִטְרָא אַחֲרָא שֶׁנִּקְרָא רָעָה. נִמְצֵאת יִרְאָה שֶׁנֶּאֶחְזָה בִּשְׁנֵי צְדָדִים וְנִכְלֶלֶת מֵהֶם, וְזֶה הוּא אַהֲבָה שְׁלֵמָה כָּרָאוּי.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר רבי אלעזר, ודאי לא אצטריך לאתנשי יראה בכל פקודין, כל שכן בפקודא דא, אצטריך יראה לאתדבקא בהאי. היך אתדבקא, אהבה איהי בסטרא חד טב, כמה דאתמר דיהב עותרא וטב אורכא דחיי בני מזוני, כדין אצטריך לאתערא יראה, ולמדחל דלא יגרום חובא, ועל דא כתיב ׳אשרי אדם מפחד תמיד׳, בגין דהא כליל יראה באהבה. והכי אצטריך בסטרא אחרא דדינא קשיא לאתערא ביה יראה, כד חמי דדינא קשיא שריא עלוי, כדין יתער יראה וידחל למאריה כדקא יאות ולא יקשה לביה, ועל דא כתיב ׳ומקשה לבו יפול ברעה׳, בההוא סטרא אחרא דאקרי רעה. אשתכח יראה דאתאחדת בתרין סטרין ואתכלילת מנייהו, ודא איהו אהבה שלימתא כדקא יאות:

התרגום: אמר רבי אלעזר: בודאי לא צריך לשכח יראה בכל המצוות, כל שכן במצוה הזו צריך יראה להתדבק בזה. איך מתדבק, האהבה היא בצד אחד טוב, כמו שנתבאר שנותן עשר וטוב ארך של חיים בנים ומזונות, אז צריך לעורר יראה ולפחד שלא יגרם החטא. ועל זה כתוב: אשרי אדם מפחד תמיד, משום שזה כולל יראה באהבה. וכך צריך בצד האחר של הדין הקשה לעורר בו יראה. כשרואה שהדין הקשה שורה עליו, אז יעורר יראה ויפחד מרבונו כראוי ולא יקשה לבו. ועל זה כתוב: ומקשה לבו יפול ברעה, באותו סטרא אחרא שנקרא רעה. נמצאת יראה שנאחזה בשני צדדים ונכללת מהם, וזה הוא אהבה שלמה כראוי.

מן המפרשים

אור החמה: א"ר אלעזר ודאי לא אצטרך ה"ג: כ"ש בפקודא דא וכו' יר' כי אף שהוא חלק על אביו בפי' רחימו שלים עכ"ז אינו חולק במה שאמר אביו כי הירא' צריכה שתהיה דבוקה באהבה תמיד וזהו אומ' ודאי לא אצטריך לאתנשי יראה בכל פקודא ופקודא לייחדא קב"ה…

רמ"ז: לא אצטריך לאתנשי יראה בכל פקודין. עתה הוסיף ענין אחר ויפה בגמר שלימות מדת האהבה, והוא שנודע שבמקום גילוי החסדים דהיינו בחזה שם הוא יציאת רחל, ושם הוא ייחוד יראה ואהבה, כי אהבה ה"ס חסדי אי' המתגלים כאמור ויראה ה"ס אבא היוצא…

נזר ישראל: ועל דא כתיב אשרי אדם כו'. ויהא שכינתיה אומרת עליו קלני מראשי וכו' ( סנהדרין מו. ) , וא"כ הוא יראת השם: (ני93)

לכל המפרשים על פיסקה זו