ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 18: פקודי אורייתא פקודא קדמאה יראת ה' › פיסקה 9 (יא ע"ב)

תהו בהו וחושך- חנק סקילה ושריפה

הקדמה · פקודי אורייתא פקודא קדמאה יראת ה' · מאמר 18 · פיסקה 9 · דף יא ע"ב

לשון הזוהר

׳תֹּהוּ׳ דָּא חֶנֶק, דִּכְתִיב ׳קַו תֹּהוּ׳, 'חֶבֶל מִדָּה'. ׳בֹּהוּ׳ דָּא סְקִילָה, אַבְנִין דִּמְשׁוּקָּעִין גּוֹ תְּהוֹמָא רַבָּא לְעוֹנְשָׁא דְחַיָּיבַיָּא. ׳וְחֹשֶׁךְ׳ דָּא שְׂרֵיפָה, דִּכְתִיב ׳וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ׳, ׳וְהָהָר בּוֹעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ׳ וגו'. וְדָא אֶשָּׁא תַּקִּיפָא, דְּעַל רֵישֵׁיהוֹן דְּחַיָּיבַיָּא שָׁרֵי לְאוֹקָדָא לוֹן.

תרגום

תֹּהוּ - זֶה חֶנֶק, כַּכָּתוּב קַו תֹּהוּ, חֶבֶל מִדָּה. בֹּהוּ - זוֹ סְקִילָה, אֲבָנִים הַמְשֻׁקָּעוֹת בְּתוֹךְ הַתְּהוֹם הַגָּדוֹל לְעָנְשָׁם שֶׁל הָרְשָׁעִים. וְחֹשֶׁךְ - זוֹ שְׂרֵפָה, כַּכָּתוּב וַיְהִי כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם חֹשֶׁךְ וְכוּ'. וְזוֹ אֵשׁ חֲזָקָה, שֶׁעַל רָאשֵׁי הָרְשָׁעִים שׁוֹרָה לִשְׂרֹף אוֹתָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳תהו׳ דא חנק, דכתיב ׳קו תהו׳, 'חבל מדה'. ׳בהו׳ דא סקילה, אבנין דמשוקעין גו תהומא רבא לעונשא דחייביא. ׳וחשך׳ דא שריפה, דכתיב ׳ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך׳, ׳וההר בוער באש עד לב השמים חשך׳ וגו'. ודא אשא תקיפא, דעל רישיהון דחייביא שרי לאוקדא לון.

התרגום: תהו - זה חנק, ככתוב קו תהו, חבל מדה. בהו - זו סקילה, אבנים המשקעות בתוך התהום הגדול לענשם של הרשעים. וחשך - זו שרפה, ככתוב ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך וההר בער באש עד לב השמים חשך וכו'. וזו אש חזקה, שעל ראשי הרשעים שורה לשרף אותם.

מן המפרשים

רמ"ז: תהו דא חנק דכתיב קו תהו חבל מדה. אין זה פסוק אחד, כי 'קו תהו' הוא פסוק בישעיה ל"ד ו'חבל מדה' הוא בזכריה ב' (פסוק ה) , אלא מפני שקו הוא חוט אחד ואינו ראוי לחנוק בו לכן הזכיר פסוק 'חבל מדה'. משום דתחלה אמר 'וקו ינטה על ירושלים',…

הסולם: קצו) תהו דא חנק וכו': תהו , זה חנק, שכתוב קו תהו ( ישעיה ל"ד ) חבל מדה (זכריה ב') . בהו , זו סקילה, היינו אבנים המשוקעות בתוך תהום הגדול, בשביל עונש הרשעים. וחשך , זו שרפה, שכתוב, ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך וההר בוער באש עד…

לכל המפרשים על פיסקה זו