ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 17: יציאת רשב"י מהמערה › פיסקה 4 (יא ע"ב)

פתקה בפי הציפור- בר יוחאי יצא מן המערה

הקדמה · יציאת רשב"י מהמערה · מאמר 17 · פיסקה 4 · דף יא ע"ב

לשון הזוהר

עַד דְּנָפַק, הָא אִינּוּן צִפְּרִין אָתְיָין, וּבְפוּמָּא דַּחֲדָא מִנַּיְיהוּ פִּתְקָא חֲדָא, וּכְתִיב בְּגַוָּוהּ דְּהָא בַּר יוֹחַאי נָפַק מִן מְעָרְתָּא וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרֵיהּ. אֲזַל לְגַבֵּיהּ וְאַשְׁכַּח לֵיהּ מְשַׁנְּיָא וְגוּפֵיהּ מַלְיָא חֲלוּדִין. בָּכָה בַּהֲדֵיהּ וְאָמַר: וַוי דַּחֲמִיתֵיךְ בְּכָךְ. אָמַר, זַכָּאָה חוּלָקִי דַּחֲמִית לִי בְּכָךְ, דְּאִלְמָלֵא לָא חֲמִית לִי בְּכָךְ, לָא הֲוִינָא בְּכָךְ.

תרגום

עַד שֶׁיָּצָא, הִנֵּה אוֹתָן צִפֳּרִים בָּאוֹת, וּבְפִי אַחַת מֵהֶן פִּתְקָה אַחַת, וְכָתוּב בְּתוֹכָהּ שֶׁהִנֵּה בַּר יוֹחַאי יָצָא מִן הַמְּעָרָה וְרַבִּי אֶלְעָזָר בְּנוֹ. הָלַךְ אֵלָיו, וּמָצָא אוֹתוֹ מְשֻׁנֶּה וְגוּפוֹ מָלֵא בְּקָעִים. בָּכָה עִמּוֹ וְאָמַר: וַי שֶׁרְאִיתִיךָ בְּכָךְ. אָמַר: אַשְׁרֵי חֶלְקִי שֶׁרָאִיתָ אוֹתִי בְּכָךְ. שֶׁאִלְמָלֵא לֹא רָאִיתָ אוֹתִי בְּכָךְ, לֹא הָיִיתִי בְּכָךְ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: עד דנפק, הא אינון צפרין אתיין, ובפומא דחדא מנייהו פתקא חדא, וכתיב בגווה דהא בר יוחאי נפק מן מערתא ורבי אלעזר בריה. אזל לגביה ואשכח ליה משניא וגופיה מליא חלודין. בכה בהדיה ואמר: ווי דחמיתיך בכך. אמר, זכאה חולקי דחמית לי בכך, דאלמלא לא חמית לי בכך, לא הוינא בכך.

התרגום: עד שיצא, הנה אותן צפרים באות, ובפי אחת מהן פתקה אחת, וכתוב בתוכה שהנה בר יוחאי יצא מן המערה ורבי אלעזר בנו. הלך אליו, ומצא אותו משנה וגופו מלא בקעים. בכה עמו ואמר: וי שראיתיך בכך. אמר: אשרי חלקי שראית אותי בכך. שאלמלא לא ראית אותי בכך, לא הייתי בכך.

מן המפרשים

כתם פז: הא אינון צפרין אתיין ובפומא דחדא מניהו פתקא חדא מן השמים כתבו הפתקא ההיא דהא בר יוחאי נפק מן מערתא ור' אלעזר בריה. אזל לגביה אין ספק שמקודם שיצא רשב"י מן המערה לא היו יודעים בו שהיה נחבא שם וגם כי יבואו בני אדם ויכנסו למערה…

אור יקר: [סימן ד] .ששלשתם יהד עליו. וז״ש , ובעי לאכללא לון ובתר כן ייעול לבי כנישתא. שאם יכנס בחסד לבד, וישתחוה בגבורה לבד, הרי הם נפרדים ח״ו, וזה בלתי הגון. וטעמא דקרא זזוא, שאם יהיה המעשה דהיינו הביאה והשתחויה והיראה קודמין אל הדיבור…

רמ"ז: פקודין. שכולם מצוות עשה מסוד החסדים, והם י"ד בכללם: דהונלע"ד ליתן טעם לשבח למה שנתפרשו י"ד במעשה בראשית, ואומר תחלה דרך כוללת בסדרן והתייחסם למעשה בראשית, ואח"כ אשוב לבארם בפרטות בס"ד וזה החלי. הנה סתמו של עולם הוא זו"ן שהם…

לכל המפרשים על פיסקה זו