׳צא בני צא׳- אור דק מביתך מאיר לעולם
הקדמה · יציאת רשב"י מהמערה · מאמר 17 · פיסקה 2 · דף יא ע"א
לשון הזוהר
וְהַהוּא נְהוֹרָא קָאִים מִשְּׁמַיָּא לְאַרְעָא וְנָהִיר כָּל עָלְמָא, עַד דְּיָתִיב עַתִּיק יוֹמִין וְיָתִיב עַל כֻּרְסְיָיא כִּדְקָא יָאוּת, וְהַהוּא נְהוֹרָא כְּלִיל כֻּלָּא בְּבֵיתָךְ, וּמִנְּהוֹרָא דְּאִתְכְּלִיל בְּבֵיתָךְ נָפַק נְהִירוּ דַּקִּיק וּזְעֵיר, וְנָפִיק לְבַר וְנָהִיר כָּל עָלְמָא, זַכָּאָה חוּלָקָךְ. פּוֹק בְּרִי פּוֹק, זִיל אַבַּתְרֵיהּ דְּהַהִיא מַרְגָּלִית דְּנָהִיר עָלְמָא, דְּהָא שַׁעְתָּא קָיְימָא לָךְ.
תרגום
וְאוֹתוֹ הָאוֹר עָמַד מִן הַשָּׁמַיִם לָאָרֶץ וְהֵאִיר אֶת כָּל הָעוֹלָם, עַד שֶׁיֵּשֵׁב עַתִּיק יוֹמִין וְיֵשֵׁב עַל הַכִּסֵּא כָּרָאוּי. וְהָאוֹר הַהוּא כָּלוּל כֻּלּוֹ בְּבֵיתְךָ, וּמֵהָאוֹר שֶׁנִּכְלַל בְּבֵיתְךָ יָצָא אוֹר דַּק וְקָטָן, וְיָצָא הַחוּצָה וְהֵאִיר אֶת כָּל הָעוֹלָם. אַשְׁרֵי חֶלְקְךָ. צֵא בְּנִי צֵא, לֵךְ אַחַר הַמַּרְגָּלִית הַהִיא שֶׁמְּאִירָה אֶת הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי הַשָּׁעָה עוֹמֶדֶת לְךָ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: וההוא נהורא קאים משמיא לארעא ונהיר כל עלמא, עד דיתיב עתיק יומין ויתיב על כרסייא כדקא יאות, וההוא נהורא כליל כלא בביתך, ומנהורא דאתכליל בביתך נפק נהירו דקיק וזעיר, ונפיק לבר ונהיר כל עלמא, זכאה חולקך. פוק ברי פוק, זיל אבתריה דההיא מרגלית דנהיר עלמא, דהא שעתא קיימא לך.
התרגום: ואותו האור עמד מן השמים לארץ והאיר את כל העולם, עד שישב עתיק יומין וישב על הכסא כראוי. והאור ההוא כלול כלו בביתך, ומהאור שנכלל בביתך יצא אור דק וקטן, ויצא החוצה והאיר את כל העולם. אשרי חלקך. צא בני צא, לך אחר המרגלית ההיא שמאירה את העולם, שהרי השעה עומדת לך.
מן המפרשים
כתם פז: ומנהורא דכליל בביתך נפק נהירו דקיק וזעיר וכו' הכוונה על ר' אלעזר בר רשב"י כי גם הוא יגדל ויאיר את העולם בדבריו וכן היה כי ר' אלעזר היה גדול מכל החברים בחכמה לפי שהיה עם אביו במערה ושם היה בא אליהו לדבר עמהם.
רמ"ז: כדקא יאות. אולי יודיע שכחו יהיה יפה להמשיך מפנימיות דעתיק, דאין זה בכחנו עד שיבוא משיחנו ב"ב, אכן אותו הדור היה מעין דרא דמלכא משיחא כאמור בכמה מקומות בזוהר. ומלת יתיב תרמוז לנה"י דעתיק שבהם ענין הישיבה, וכרסייה היא עולם האצילות:
מהרח"ו: וההוא נהורא כליל כלא וגו'. פירוש, כי הרשב"י היה חתנו, כי לו היתה בת ר' פנחס בן יאיר, והנה מפני הגזרה שגזרו עליו כנזכר במסכת שבת (לג:) ערק ואטמר י"ג שנים בחד מערתא דפקיעין, ועתה היה העת שיצא משם כי נתבטלה הגזירה אחר י"ג שנים,…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: