ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 15: שמחת המועד בנתינה לעניים › פיסקה 6 (יא ע"א)

נגזרו העקידה ומיתת שרה- שלא נתן לעניים

הקדמה · שמחת המועד בנתינה לעניים · מאמר 15 · פיסקה 6 · דף יא ע"א

לשון הזוהר

אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מַאן בְּעָלְמָא כְּאַבְרָהָם. וְלָא זָז מִתַּמָּן עַד דְּבִלְבֵּל כָּל הַהִיא חֶדְוָה, וּפַקִּיד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמִקְרַב לְיִצְחָק קָרְבָּנָא, וְאִתְגְּזַר עַל שָׂרָה דִּתְמוּת עַל צַעֲרָא דִּבְרָהּ. כָּל הַהוּא צַעֲרָא גָּרִים דְּלָא יָהִיב מִידִּי לְמִסְכֵּנֵי:

תרגום

אָמַר לוֹ הקב"ה: מִי בָּעוֹלָם כְּאַבְרָהָם. וְלֹא זָז מִשָּׁם עַד שֶׁבִּלְבֵּל כָּל אוֹתָהּ שִׂמְחָה, וְצִוָּה הקב"ה לְהַקְרִיב אֶת יִצְחָק קָרְבָּן, וְנִגְזַר עַל שָׂרָה שֶׁתָּמוּת עַל צַעַר בְּנָהּ. כָּל אוֹתוֹ הַצַּעַר גָּרַם שֶׁלֹּא נָתַן דָּבָר לָעֲנִיִּים.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: אמר ליה קודשא בריך הוא, מאן בעלמא כאברהם. ולא זז מתמן עד דבלבל כל ההיא חדוה, ופקיד קודשא בריך הוא למקרב ליצחק קרבנא, ואתגזר על שרה דתמות על צערא דברה. כל ההוא צערא גרים דלא יהיב מידי למסכני:

התרגום: אמר לו הקב"ה: מי בעולם כאברהם. ולא זז משם עד שבלבל כל אותה שמחה, וצוה הקב"ה להקריב את יצחק קרבן, ונגזר על שרה שתמות על צער בנה. כל אותו הצער גרם שלא נתן דבר לעניים.

מן המפרשים

אור החמה: ולא יהיב לי מדי ולא למסכני ולא קריב וכו' קטרג על אברהם כפול ומכופל משל איוב והענין כי קטרג על איוב שלא היה מעלה אלא עולות שהם כליל ואין לשטן חלק בהם כנזכר בזוהר פ' בא וכ"ש אברהם שלא נתן כלום לא לו ולא לעניים ולא להב"ה דלא קריב…

רמ"ז: ולא יהיב ליה מידי. והתחיל ממטה למעלה ולא כפשוטו, 'ולא למסכני ולא קריב' וכו', הרי שלשתם:

הסולם: פירוש. כי עקדת יצחק היתה לתקן עצם המלכות, מה שלא תיקן עם המשתה הגדול ביום הגמל את יצחק. ומיתת שרה היתה מסבת האורות הגדולים שהמשיכה בסוה"כ צחוק עשה לי אלהים וגו' ( בראשית כ"א ) , שהם הפריעו לתיקון המלכות כנ"ל.

לכל המפרשים על פיסקה זו