המקטרג עומד על הפתח כעני- ואין משגיח בו
הקדמה · שמחת המועד בנתינה לעניים · מאמר 15 · פיסקה 5 · דף יא ע"א
לשון הזוהר
אַבְרָהָם כֵּיוָן דְּזַמִּין לְרַבְרְבֵי דָרָא, נָחַת מְקַטְרְגָא וְקָם עַל פִּתְחָא כְּגַוְונָא דְמִסְכֵּנָא, וְלָא הֲוָה מַאן דְּאַשְׁגַּח בֵּיהּ. אַבְרָהָם הֲוָה מְשַׁמֵּשׁ לְאִינּוּן מַלְכִין וְרַבְרְבִין, שָׂרָה אוֹנִיקַת בְּנִין לְכוּלְּהוּ, דְּלָא הֲווּ מְהֵמְנִין כַּד אִיהִי אוֹלִידַת, אֶלָּא אָמְרוּ אֲסוּפִי הוּא וּמִן שׁוּקָא אַיְתִיאוּ לֵיהּ, בְּגִין כָּךְ אַתְיָין בְּנַיְיהוּ בַּהֲדַיְיהוּ, וְנַטְלַת לוֹן שָׂרָה וְאוֹנִיקַת לוֹן קַמַּיְיהוּ, הָדָא הוּא דִּכְתִיב ׳מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵנִיקָה בָנִים שָׂרָה׳, ׳בָּנִים׳ וַדַּאי. וְהַהוּא מְקַטְרְגָא עַל פִּתְחָא, אָמְרָה ׳צְחוֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִי"ם׳, מִיָּד סְלִיק הַהוּא מְקַטְרְגָא קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וְאָמַר לֵיהּ, רִבּוֹן עָלְמָא, אַתְּ אֲמַרְתְּ ׳אַבְרָהָם אוֹהֲבִי׳, עָבַד סְעוּדְתָא וְלָא יָהַב לָךְ מִידִּי וְלָאו לְמִסְכֵּנֵי, וְלָא קָרִיב קֳדָמָךְ אֲפִילּוּ יוֹנָה חַד, וְתוּ אַמְרַת שָׂרָה דְּחַיֵּיכְתְּ בָּהּ.
תרגום
אַבְרָהָם כֵּיוָן שֶׁהִזְמִין לִגְדוֹלֵי הַדּוֹר, יָרַד הַמְקַטְרֵג וְעָמַד עַל הַפֶּתַח כְּמוֹ עָנִי, וְלֹא הָיָה מִי שֶׁיַּשְׁגִּיחַ בּוֹ. אַבְרָהָם הָיָה מְשַׁמֵּשׁ לְאוֹתָם הַמְּלָכִים וְהַגְּדוֹלִים. שָׂרָה הֵינִיקָה בָּנִים לְכֻלָּם, שֶׁלֹּא הָיוּ מַאֲמִינִים כְּשֶׁהוֹלִידָה, אֶלָּא אָמְרוּ אֲסוּפִי הוּא, וּמִן הַשּׁוּק הֵבִיאוּ אוֹתוֹ. מִשּׁוּם כָּךְ הֵבִיאוּ בְּנֵיהֶם עִמָּהֶם, וְנָטְלָה אוֹתָם שָׂרָה וְהֵינִיקָה אוֹתָם לִפְנֵיהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב: מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם הֵינִיקָה בָנִים שָׂרָה - בָּנִים וַדַּאי. וְאוֹתוֹ מְקַטְרֵג עַל הַפֶּתַח. אָמְרָה: צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים. מִיָּד עָלָה אוֹתוֹ מְקַטְרֵג לִפְנֵי הקב"ה וְאָמַר לוֹ: רִבּוֹן הָעוֹלָם, אַתָּה אָמַרְתָּ אַבְרָהָם אוֹהֲבִי, עָשָׂה סְעוּדָה וְלֹא נָתַן לְךָ דָּבָר וְלֹא לָעֲנִיִּים, וְלֹא הִקְרִיב לְפָנֶיךָ אֲפִלּוּ יוֹנָה אַחַת. וְעוֹד אָמְרָה שָׂרָה שֶׁצָּחַקְתָּ בָּהּ.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אברהם כיון דזמין לרברבי דרא, נחת מקטרגא וקם על פתחא כגוונא דמסכנא, ולא הוה מאן דאשגח ביה. אברהם הוה משמש לאינון מלכין ורברבין, שרה אוניקת בנין לכולהו, דלא הוו מהמנין כד איהי אולידת, אלא אמרו אסופי הוא ומן שוקא איתיאו ליה, בגין כך אתיין בנייהו בהדייהו, ונטלת לון שרה ואוניקת לון קמייהו, הדא הוא דכתיב ׳מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה׳, ׳בנים׳ ודאי. וההוא מקטרגא על פתחא, אמרה ׳צחוק עשה לי אלהי"ם׳, מיד סליק ההוא מקטרגא קמי קודשא בריך הוא ואמר ליה, רבון עלמא, את אמרת ׳אברהם אוהבי׳, עבד סעודתא ולא יהב לך מידי ולאו למסכני, ולא קריב קדמך אפילו יונה חד, ותו אמרת שרה דחייכת בה.
התרגום: אברהם כיון שהזמין לגדולי הדור, ירד המקטרג ועמד על הפתח כמו עני, ולא היה מי שישגיח בו. אברהם היה משמש לאותם המלכים והגדולים. שרה היניקה בנים לכלם, שלא היו מאמינים כשהולידה, אלא אמרו אסופי הוא, ומן השוק הביאו אותו. משום כך הביאו בניהם עמהם, ונטלה אותם שרה והיניקה אותם לפניהם. זהו שכתוב: מי מלל לאברהם היניקה בנים שרה - בנים ודאי. ואותו מקטרג על הפתח. אמרה: צחק עשה לי אלהים. מיד עלה אותו מקטרג לפני הקב"ה ואמר לו: רבון העולם, אתה אמרת אברהם אוהבי, עשה סעודה ולא נתן לך דבר ולא לעניים, ולא הקריב לפניך אפלו יונה אחת. ועוד אמרה שרה שצחקת בה.
מן המפרשים
אור החמה: אברהם הוה משמש וכו' ושרה אוניקת וכו' שלא תאמר אנוס רחמנא פטריה שהביא גדולים לביתו וצריך שיהיה עומד עליהם לשמשם ואינו יכול לפנות עצמו ולהשתדל על העניים לז"א תראה שהרי אברהם אפי' שהיה משמש לרברבי דרא שהיו שם שם ועבר וגדולה…
אור יקר: כ״כ, ולא קריב קדמך חלק גבוה, בדרך אחר כדפי׳. ושמא הוצרך לזה מפני שלא היו עניים כשרים באותו הזמן כי כל איש כשר היה בביתו של אברהם. ואת הנפש אשר עשו וגו׳.
רמ"ז: בנים ודאי. פשוטו הוא בנים של אחרים. ועוד י"ל דרומז למ"ש רז"ל בילקוט הנזכר רמז צ"ג, שכל מי שבא לשם שמים נעשה ירא שמים. וזהו אמרו בנים ודאי, כלומר שהיו נחשבים לבנים שלה שהיו יראי שמים: