׳נטלה של מים׳- אסור לברך בידים טמאות
הקדמה · מי זאת עולה מן המדבר · מאמר 14 · פיסקה 3 · דף י ע"ב
לשון הזוהר
הֵיךְ סָלְקָא בְּדִבּוּרָא, דְּהָא בְּשֵׁירוּתָא כַּד בַּר נָשׁ קָאִים בְּצַפְרָא, אִית לֵיהּ לְבָרְכָא לְמָארֵיהּ. בְּשַׁעְתָּא דְּפָקַח עֵינוֹי הֵיךְ מְבָרֵךְ, הָכִי הֲווּ עָבְדֵי חֲסִידֵי קַדְמָאֵי, נַטְלָא דְמַיָּיא הֲווּ יָהֲבִי קַמַּיְיהוּ, וּבְזִמְנָא דְּאִתְּעָרוּ בְּלֵילְיָא אַסְחָן יְדַיְיהוּ, וְקָיְימֵי וְלָעָאן בְּאוֹרַיְיתָא, וּמְבָרְכֵי עַל קְרִיאָתָהּ. תַּרְנְגוֹלָא קָרֵי, וּכְדֵין פַּלְגוּת לֵילְיָא מַמָּשׁ, וּכְדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִשְׁתַּכַּח עִם צַדִּיקַיָּיא בְּגִנְּתָא דְעֵדֶן. וַאֲסִיר לְבָרְכָא בִּידַיִן מְסוֹאָבוֹת וּמְזוֹהָמוֹת , וְכֵן כָּל שַׁעְתָּא.
תרגום
אֵיךְ עוֹלָה בַּדִּבּוּר, שֶׁהֲרֵי בַּהַתְחָלָה כְּשֶׁהָאָדָם קָם בַּבֹּקֶר, יֵשׁ לוֹ לְבָרֵךְ לְרִבּוֹנוֹ. בְּשָׁעָה שֶׁפָּקַח עֵינָיו אֵיךְ מְבָרֵךְ, כָּךְ הָיוּ עוֹשִׂים חֲסִידִים רִאשׁוֹנִים, נַטְלָה שֶׁל מַיִם הָיוּ נוֹתְנִים לִפְנֵיהֶם, וּבִזְמַן שֶׁמִּתְעוֹרְרִים בַּלַּיְלָה רוֹחֲצִים יְדֵיהֶם, וְעוֹמְדִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וּמְבָרְכִים עַל קְרִיאָתָהּ. הַתַּרְנְגוֹל קוֹרֵא, וְאָז חֲצוֹת הַלַּיְלָה מַמָּשׁ, וְאָז הקב"ה נִמְצָא עִם הַצַּדִּיקִים בְּגַן עֵדֶן. וְאָסוּר לְבָרֵךְ בְּיָדַיִם טְמֵאוֹת וּמְזֹהָמוֹת, וְכָךְ כָּל שָׁעָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: היך סלקא בדבורא, דהא בשירותא כד בר נש קאים בצפרא, אית ליה לברכא למאריה. בשעתא דפקח עינוי היך מברך, הכי הוו עבדי חסידי קדמאי, נטלא דמייא הוו יהבי קמייהו, ובזמנא דאתערו בליליא אסחן ידייהו, וקיימי ולעאן באורייתא, ומברכי על קריאתה. תרנגולא קרי, וכדין פלגות ליליא ממש, וכדין קודשא בריך הוא אשתכח עם צדיקייא בגנתא דעדן. ואסיר לברכא בידין מסואבות ומזוהמות , וכן כל שעתא.
התרגום: איך עולה בדבור, שהרי בהתחלה כשהאדם קם בבקר, יש לו לברך לרבונו. בשעה שפקח עיניו איך מברך, כך היו עושים חסידים ראשונים, נטלה של מים היו נותנים לפניהם, ובזמן שמתעוררים בלילה רוחצים ידיהם, ועומדים ועוסקים בתורה ומברכים על קריאתה. התרנגול קורא, ואז חצות הלילה ממש, ואז הקב"ה נמצא עם הצדיקים בגן עדן. ואסור לברך בידים טמאות ומזהמות, וכך כל שעה.
מן המפרשים
רמ"ז: היך סלקא בדבורא. נראה דכייל כלל גדול לסתם עליות המלכות בסגולת הדבור בהצטרפות דברים אחרים בפועל. והיינו הא' נט"י לגרש כח רוח רעה ששורה על הידים, ובזה יהיה כח בידים העליונות להעלות את המלכות. והב' הגבהת הידים אחר שנתקדשו במים,…
מהרח"ו: דהא בשירותא כד בר נש וגו'. הנה בשולחן ערוך של בית יוסף (או"ח סי' ד סט"ו) בישן שנת היום נסתפק אי בעי לנטלא ידוי או לאו, וכן נסתפק (שם סי"ג) בנעור בלילה אי בעי לנטלא ידוי. והנלע"ד מלשון זה כי הכל הולך אחר השינה ולא אחר היותו יום…
קרני אור: וכן כל שעתא. פירוש, שהידים מזוהמות אסור לברך: (קא467)
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: