ארבעה חדשים שהמתין- והחשבון מניסן ועד אלול
הקדמה · בלילא דכלה · מאמר 12 · פיסקה 11 · דף ח ע"ב
לשון הזוהר
אָמַר לֵיהּ, וַדַּאי לָא יָדַע, אֲבָל יַתִּיר מִתְּלָת יַרְחֵי אוֹרִיךְ, דְּהָא אַרְבַּע יַרְחֵי הֲווּ. דְּהָכִי תְּנִינַן, בַּחֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים דְּנִיסָן אַעֲבַר דָּוִד כָּרוֹזָא עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וַהֲוָה עִם יוֹאָב בְּשִׁבְעָה יוֹמִין דְּסִיוָן, וְאָזְלוּ וְחִבְּלוּ אַרְעָא דִּבְנֵי עַמּוֹן, סִיוָן וְתַמּוּז וְאָב וֶאֱלוּל אִשְׁתַּהוּ שָׁם, וּבְאַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים בֶּאֱלוּל הֲוָה מָה דַּהֲוָה מִבַּת שֶׁבַע, וּבְיוֹמָא דְכִפּוּרֵי מָחַל לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא הַהוּא חוֹבָה. וְאִית דְּאָמְרִי, בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר אַעֲבַר כָּרוֹזָא, וְאִתְכַּנְּשׁוּ בַּחֲמֵיסַר דְּאִיָּיר, וּבַחֲמֵיסַר בֶּאֱלוּל הֲוָה מָה דַּהֲוָה מִבַּת שֶׁבַע, וּבְיוֹמָא דְכִפּוּרָא אִתְבַּשַּׂר ׳גַּם יהו"ה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת׳, מַאי ׳לֹא תָמוּת׳, לֹא תָמוּת בִּידָא דְּדוּמָה.
תרגום
אָמַר לוֹ: וַדַּאי לֹא יָדַע, אֲבָל יוֹתֵר מִשְּׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים הִמְתִּין, שֶׁהֲרֵי אַרְבָּעָה חֳדָשִׁים הָיוּ, שֶׁכָּךְ שָׁנִינוּ, בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה בְּנִיסָן הֶעֱבִיר דָּוִד כְּרוּז בְּכָל יִשְׂרָאֵל, וְהָיוּ עִם יוֹאָב בְּשִׁבְעָה יָמִים שֶׁבְּסִיוָן, וְהָלְכוּ וְהִשְׁחִיתוּ אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן. וּבְסִיוָן תַּמּוּז אָב וֶאֱלוּל שָׁהוּ שָׁם, וּבְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בֶּאֱלוּל הָיָה מַה שֶּׁהָיָה עִם בַּת שֶׁבַע, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים מָחַל לוֹ הקב"ה אוֹתוֹ חֵטְא. וְיֵשׁ אוֹמְרִים, בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר הָעֳבַר כְּרוּז, וְהִתְכַּנְּסוּ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאִיָּר, וּבַחֲמִשָּׁה עָשָׂר בֶּאֱלוּל הָיָה מַה שֶּׁהָיָה עִם בַּת שֶׁבַע, וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים הִתְבַּשֵּׂר גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת. מַהוּ לֹא תָמוּת, לֹא תָּמוּת בְּיַד דּוּמָה.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: אמר ליה, ודאי לא ידע, אבל יתיר מתלת ירחי אוריך, דהא ארבע ירחי הוו. דהכי תנינן, בחמשה ועשרים דניסן אעבר דוד כרוזא על כל ישראל, והוה עם יואב בשבעה יומין דסיון, ואזלו וחבלו ארעא דבני עמון, סיון ותמוז ואב ואלול אשתהו שם, ובארבעה ועשרים באלול הוה מה דהוה מבת שבע, וביומא דכפורי מחל ליה קודשא בריך הוא ההוא חובה. ואית דאמרי, בשבעה באדר אעבר כרוזא, ואתכנשו בחמיסר דאייר, ובחמיסר באלול הוה מה דהוה מבת שבע, וביומא דכפורא אתבשר ׳גם יהו"ה העביר חטאתך לא תמות׳, מאי ׳לא תמות׳, לא תמות בידא דדומה.
התרגום: אמר לו: ודאי לא ידע, אבל יותר משלשה חדשים המתין, שהרי ארבעה חדשים היו, שכך שנינו, בעשרים וחמשה בניסן העביר דוד כרוז בכל ישראל, והיו עם יואב בשבעה ימים שבסיון, והלכו והשחיתו ארץ בני עמון. ובסיון תמוז אב ואלול שהו שם, ובעשרים וארבעה באלול היה מה שהיה עם בת שבע, וביום הכפורים מחל לו הקב"ה אותו חטא. ויש אומרים, בשבעה באדר העבר כרוז, והתכנסו בחמשה עשר באיר, ובחמשה עשר באלול היה מה שהיה עם בת שבע, וביום הכפורים התבשר גם ה' העביר חטאתך לא תמות. מהו לא תמות, לא תמות ביד דומה.
מן המפרשים
מקדש מלך: לההוא בשר קודש הוא האבר הקדוש דחתים ביה ברית קדישא פי' שהארת יסוד העליון דזעיר מתגלית ביסוד של כל אדם שקודם המילה יש שד באבר וע"י המילה מתגלית העטרה שהיא יו"ד ונשלם שם שדי שהוא יסוד. וז"ש דחתים ביה ברית קדישא: דומ"ה הביא ב'…
אור החמה: ודאי לא ידע אבל וגו' כלומר מה שאמרתי לך שלא בא עליה וגו' הוא לקושטא דמלתא שכך היה כי לענין דוד בעצמו לא קשה מידי דיתיר וגו'. דהכי תנינן פי' רב המנונא סבא לדבריו דאמר יתיר וגו': מאי לא תמות כיון דאמר העביר חטאתך היאך ימות נמחל…
רמ"ז: ולפי ענין זה הוא דהשיב דומה 'ותו ולפי ענין זה הוא דהשיב דומה ' ותו אי ידע דלא שכיב ' וכו', דאיך הניח הנחה זו דדוד ידע, אם ה' אמר דגלי קדמיה דוקא. אלא דהכי קאמר, חדא דקמיה מי גלי כן בגילוי גמור.
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: