ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 12: בלילא דכלה › פיסקה 1 (ח ע"א)

ליל התחברות הכלה- בני היכלא דכלה עוסקים בתורה

הקדמה · בלילא דכלה · מאמר 12 · פיסקה 1 · דף ח ע"א

לשון הזוהר

רַבִּי שִׁמְעוֹן הֲוָה יָתִיב וְלָעֵי בְּאוֹרַיְיתָא, בְּלֵילְיָא דְּכַלָּה אִתְחַבְּרַת בְּבַעְלָהּ. דִּתְנִינַן, כָּל אִינּוּן חַבְרַיָּיא דִּבְנֵי הֵיכָלָא דְּכַלָּה, אִצְטְרִיכוּ בְּהַהִיא לֵילְיָא דְּכַלָּה אִזְדַּמְּנַת לְמֶהֱוֵי לְיוֹמָא אַחֲרָא גּוֹ חוּפָּה בְּבַעְלָהּ, לְמֶהֱוֵי עִמָּהּ כָּל הַהוּא לֵילְיָא, וּלְמֶחֱדֵי עִמָּהּ בְּתִקּוּנָהָא דְּאִיהִי אִתְתַּקְּנַת, לְמִלְעֵי בְּאוֹרַיְיתָא מִתּוֹרָה לִנְבִיאִים, וּמִנְּבִיאִים לִכְתוּבִים, וּבְמִדְרָשׁוֹת דִּקְרָאֵי וּבְרָזֵי דְחָכְמְתָא, בְּגִין דְּאִלֵּין אִינּוּן תִּיקּוּנִין דִּילָהּ וְתַכְשִׁיטָהָא, וְאִיהִי וְעוּלֵמָתָהָא עָאלַת וְקַיְימַת עַל רֵישֵׁיהוֹן, וְאִתְתַּקְּנַת בְּהוּ וְחָדַת בְּהוּ כָּל הַהוּא לֵילְיָא, וּלְיוֹמָא אַחֲרָא לָא עָאלַת לְחוּפָּה אֶלָּא בַּהֲדַיְיהוּ, וְאִלֵּין אִקְּרוּן בְּנֵי חוּפְּתָא. וְכֵיוָן דְּעָאלַת לְחוּפְּתָא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁאִיל עֲלַיְיהוּ, וּמְבָרֵךְ לוֹן וּמְעַטֵּר לוֹן בְּעִטְרָהָא דְּכַלָּה, זַכָּאָה חוּלָקְהוֹן.

תרגום

רַבִּי שִׁמְעוֹן הָיָה יוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה, בַּלַּיְלָה שֶׁהַכַּלָּה מִתְחַבֶּרֶת בְּבַעְלָהּ. שֶׁשָּׁנִינוּ, כָּל אוֹתָם הַחֲבֵרִים בְּנֵי הֵיכַל הַכַּלָּה, צְרִיכִים בְּאוֹתוֹ לַיְלָה שֶׁהַכַּלָּה מְזֻמֶּנֶת לִהְיוֹת לְמָחֳרָת בְּתוֹךְ הַחֻפָּה עִם בַּעְלָהּ, לִהְיוֹת עִמָּהּ כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, וְלִשְׂמֹחַ עִמָּהּ בְּתִקּוּנֶיהָ שֶׁהִיא מִתַּקֶּנֶת, לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, מִתּוֹרָה לִנְבִיאִים, וּמִנְּבִיאִים לִכְתוּבִים, וּבִדְרָשׁוֹת הַפְּסוּקִים וּבְסוֹדוֹת הַחָכְמָה, בִּגְלַל שֶׁאֵלּוּ הֵם תִּקּוּנֶיהָ וְתַכְשִׁיטֶיהָ, וְהִיא וְעַלְמוֹתֶיהָ נִכְנֶסֶת וְעוֹמֶדֶת עַל רָאשֵׁיהֶם, וּמִתַּקֶּנֶת בָּהֶם, וּשְׂמֵחָה בָּהֶם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, וּלְמָחֳרָת לֹא נִכְנֶסֶת לַחֻפָּה אֶלָּא יַחַד אִתָּם. וְאֵלֶּה נִקְרָאִים בְּנֵי הַחֻפָּה. וְכֵיוָן שֶׁנִּכְנֶסֶת לַחֻפָּה, הקב"ה שׁוֹאֵל עֲלֵיהֶם וּמְבָרֵךְ אוֹתָם, וּמְעַטֵּר אוֹתָם בַּעֲטֶרֶת הַכַּלָּה. אַשְׁרֵי חֶלְקָם.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: רבי שמעון הוה יתיב ולעי באורייתא, בליליא דכלה אתחברת בבעלה. דתנינן, כל אינון חברייא דבני היכלא דכלה, אצטריכו בההיא ליליא דכלה אזדמנת למהוי ליומא אחרא גו חופה בבעלה, למהוי עמה כל ההוא ליליא, ולמחדי עמה בתקונהא דאיהי אתתקנת, למלעי באורייתא מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובמדרשות דקראי וברזי דחכמתא, בגין דאלין אינון תיקונין דילה ותכשיטהא, ואיהי ועולמתהא עאלת וקיימת על רישיהון, ואתתקנת בהו וחדת בהו כל ההוא ליליא, וליומא אחרא לא עאלת לחופה אלא בהדייהו, ואלין אקרון בני חופתא. וכיון דעאלת לחופתא, קודשא בריך הוא שאיל עלייהו, ומברך לון ומעטר לון בעטרהא דכלה, זכאה חולקהון.

התרגום: רבי שמעון היה יושב ועוסק בתורה, בלילה שהכלה מתחברת בבעלה. ששנינו, כל אותם החברים בני היכל הכלה, צריכים באותו לילה שהכלה מזמנת להיות למחרת בתוך החפה עם בעלה, להיות עמה כל אותו הלילה, ולשמח עמה בתקוניה שהיא מתקנת, לעסק בתורה, מתורה לנביאים, ומנביאים לכתובים, ובדרשות הפסוקים ובסודות החכמה, בגלל שאלו הם תקוניה ותכשיטיה, והיא ועלמותיה נכנסת ועומדת על ראשיהם, ומתקנת בהם, ושמחה בהם כל אותו הלילה, ולמחרת לא נכנסת לחפה אלא יחד אתם. ואלה נקראים בני החפה. וכיון שנכנסת לחפה, הקב"ה שואל עליהם ומברך אותם, ומעטר אותם בעטרת הכלה. אשרי חלקם.

מן המפרשים

כתם פז: רבי שמעון הוה יתיב ולעי באוריתא בליליא דכלה אתחברת בבעלה הביא זה הענין לענין מה שזכר מי"ראת יי' שהיא הכלה ושכל טוב פועל בה ע"י המסייעים שהם למודי יי' וזיווג הכלה בבעלה שהם תורה שבעל פה ותורה שבכתב היה ביום שנתנו לישראל שהוא…

מקדש מלך: אתחברת בבעלה מכינים אותה להזדווג למחר כי בליל שבועות אין זווג לזו"ן כמ"ש הרב ז"ל וכן לקמן אמר אזדמנת למהוי ליומא אחרא גו חופה מתורה לנביאים ובפרשת אמור כתב הזוהר שצריך ללמוד ליל שבועות תורה שבע"פ והרח"ו ז"ל בהגהותיו הקשה מאמר…

אור החמה: ר"ש הוה יתיב וגו' דכלה אתחברת וגו' היינו ליל שבועות שאז הכלה מתקשטת להתייחד ביום. ליומא אחרא כלו' ביום השבועות ביום ובלילו היא מזדמנת: גו חופה הוא אור מתאצל מלמעלה להעטיר הת"ת ומ' והיותה עולה שם יקרא כניסתה לחופה: למהוי עמה…

לכל המפרשים על פיסקה זו