ממלכת הזוהר › זוהר › הקדמה › מאמר 10: מעשה המחמר בנו של רב המנונא סבא › פיסקה 11 (ו ע"א)

׳מחלליה מות יומת׳- הפוגם במקום הנקודה

הקדמה · מעשה המחמר בנו של רב המנונא סבא · מאמר 10 · פיסקה 11 · דף ו ע"א

לשון הזוהר

׳וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ׳ דָּא נְקוּדָּא דְּקָיְימָא בְּאֶמְצָעִיתָא, דְּאִית לְדַחֲלָא מִנָּהּ יַתִּיר מִכֹּלָּא, דְּעָנְשֵׁיהּ מִיתָה, וְהַיְינוּ דִּכְתִיב ׳מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת׳, מַאן ׳מְחַלְלֶיהָ׳, מַאן דְּעָאל לְגוֹ חָלָל דְּעִגּוּלָא וְרִבּוּעָא לַאֲתַר דְּהַהוּא דִּנְקוּדָּה שָׁרְיָא, וּפָגִים בֵּיהּ, ׳מוֹת יוּמָת׳, וְעַל דָּא כְּתִיב ׳תִּירָאוּ׳. וְהַהִיא נְקוּדָּה אִקְּרִי 'אֲנִי', וַעֲלָהּ שָׁרְיָא הַהוּא דִּסְתִים עִלָּאָה דְּלָא אִתְגַּלְּיָא, וְהַיְינוּ 'יהו"ה', וְכֹלָּא חַד. נָחֲתוּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי אַבָּא וּנְשָׁקוּהוּ. אָמְרוּ, וּמָה כָּל חָכְמְתָא דָא אִית תְּחוֹת יְדָךְ וְאַתְּ טָעִין אַבַּתְרִין. אָמְרוּ לֵיהּ, מַאן אַנְתְּ. אָמַר לוֹן, לָא תִשְׁאֲלוּן מַאן אֲנָא, אֶלָּא אֲנָא וְאַתּוּן נֵיזֵל וְנִתְעַסֵּק בְּאוֹרַיְיתָא, וְכָל חַד יֵימָא מִלִּין דְּחָכְמְתָא לְאַנְהָרָא אוֹרְחָא.

תרגום

וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ - זוֹ הַנְּקֻדָּה שֶׁעוֹמֶדֶת בָּאֶמְצַע, שֶׁיֵּשׁ לִירֹא מִמֶּנָּה יוֹתֵר מִן הַכֹּל, שֶׁעָנְשׁוֹ מִיתָה. וְהַיְנוּ מַה שֶּׁכָּתוּב: מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת. מִי הֵם מְחַלְלֶיהָ, מִי שֶׁנִּכְנָס לְתוֹךְ הֶחָלָל שֶׁל הָעִגּוּל וְהָרִבּוּעַ לַמָּקוֹם שֶׁאוֹתָהּ הַנְּקֻדָּה שׁוֹרָה, וּפוֹגֵם בּוֹ - מוֹת יוּמָת. וְעַל זֶה כָּתוּב תִּירָאוּ. וְהַנְּקֻדָּה הַהִיא נִקְרֵאת אֲנִי, וְעָלֶיהָ שׁוֹרֶה אוֹתוֹ הַנִּסְתָּר הָעֶלְיוֹן שֶׁלֹּא נִגְלָה. וְהַיְנוּ ה', וְהַכֹּל אֶחָד. יָרְדוּ רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי אַבָּא וְנָשְׁקוּ לוֹ. אָמְרוּ, וּמַה כָּל הַחָכְמָה הַזּוֹ יֵשׁ תַּחַת יָדְךָ וְאַתָּה מְחַמֵּר אַחֲרֵינוּ. אָמְרוּ לוֹ, מִי אַתָּה. אָמַר לָהֶם, אַל תִּשְׁאֲלוּ מִי אֲנִי, אֶלָּא אֲנִי וְאַתֶּם נֵלֵךְ וְנִתְעַסֵּק בַּתּוֹרָה, וְכָל אֶחָד יֹאמַר דִּבְרֵי חָכְמָה לְהָאִיר אֶת הַדֶּרֶךְ.

נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)

לשון הזוהר: ׳ומקדשי תיראו׳ דא נקודא דקיימא באמצעיתא, דאית לדחלא מנה יתיר מכלא, דענשיה מיתה, והיינו דכתיב ׳מחלליה מות יומת׳, מאן ׳מחלליה׳, מאן דעאל לגו חלל דעגולא ורבועא לאתר דההוא דנקודה שריא, ופגים ביה, ׳מות יומת׳, ועל דא כתיב ׳תיראו׳. וההיא נקודה אקרי 'אני', ועלה שריא ההוא דסתים עלאה דלא אתגליא, והיינו 'יהו"ה', וכלא חד. נחתו רבי אלעזר ורבי אבא ונשקוהו. אמרו, ומה כל חכמתא דא אית תחות ידך ואת טעין אבתרין. אמרו ליה, מאן אנת. אמר לון, לא תשאלון מאן אנא, אלא אנא ואתון ניזל ונתעסק באורייתא, וכל חד יימא מלין דחכמתא לאנהרא אורחא.

התרגום: ומקדשי תיראו - זו הנקדה שעומדת באמצע, שיש לירא ממנה יותר מן הכל, שענשו מיתה. והינו מה שכתוב: מחלליה מות יומת. מי הם מחלליה, מי שנכנס לתוך החלל של העגול והרבוע למקום שאותה הנקדה שורה, ופוגם בו - מות יומת. ועל זה כתוב תיראו. והנקדה ההיא נקראת אני, ועליה שורה אותו הנסתר העליון שלא נגלה. והינו ה', והכל אחד. ירדו רבי אלעזר ורבי אבא ונשקו לו. אמרו, ומה כל החכמה הזו יש תחת ידך ואתה מחמר אחרינו. אמרו לו, מי אתה. אמר להם, אל תשאלו מי אני, אלא אני ואתם נלך ונתעסק בתורה, וכל אחד יאמר דברי חכמה להאיר את הדרך.

מן המפרשים

מקדש מלך: ועלה שרייא ההוא דסתים עילאה וכו' לפי מה שכתב כי אני היא נקודת המ' רצה לגמור הפסוק אני ה' הוי"ה הוא זעיר וקרי ליה ההוא דסתים עילאה דלא איתגלייא פי' לגבי המ' הגלויה נקרא הזעיר סתים עילאה דלא אתגלייא והיינו ה' שהוא זעיר כאמור:

אור החמה: והרח"ו נר"ו כתב מאי מחלליה מאן דעאל וגו'. הנה ז' היכלי המ' הם והתחתון שבהם הוא סוד דרגא עשיראה שבמ' והיא כעגולה שהוא סוד אופן העגול דתמן סוד אופנים כמו שנבאר במקומו בס"ד. אמנם רבועא הם סוד היכל הרצון דתמן חיות הקדש מרובעות…

שער מאמרי רשב"י: נחתו ר' אלעזר ור' אבא ונשקוהו אמרו ומה כל חכמתא דא אית תחות ידך ואת טעין אבתרין אמרו ליה מאן אנת אמר לון לא תשאלון מאן אנא אלא אנא ואתון נזיל ונתעסק באורייתא וכל חד יימא מילין דחכמתא לאנהרא אורייתא, אמרו ליה מאן יהב לך למיזל…

לכל המפרשים על פיסקה זו