חביבותן של ישראל - שאף בגרמם לגלות, השכינה אינה סרה מהם ו ׳אף גם זאת׳ עמהם בגלות
האזינו · ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם - סוד המטרוניתא ההולכת עם בניה בגלות כמשל המלך ובנו · מאמר 10 · פיסקה 2 · דף רצז ע"ב
לשון הזוהר
רִבִּי אַבָּא אָמַר, ׳וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם׳ - תָּא חֲזֵי, כַּמָה חֲבִיבוּתָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְגַבֵּיהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל, דְּאַף עַל גַּב דְּגַרְמִין לְמִגְלֵי בֵּינֵי עַמְמַיָּא, שְׁכִינְתָּא לָא אִתְעֲדִיאַת מִנְּהוֹן לְעָלְמִין. דְּלָא תֵּימָא דְּאִינּוּן בִּלְחוֹדַיְיהוּ בְּגָלוּתָא מִשְׁתַּכְּחִין. אֶלָּא ׳וְאַף גַּם זֹאת׳ - עִמְּהוֹן מִשְׁתַּכְּחִין. הֲדָא הוּא דִכְתִיב ׳וְאַף גַּם זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אוֹיְבֵיהֶם וְגוֹ'׳.
תרגום
רַבִּי אַבָּא אָמַר, ׳וְאַף גַּם זֹּאת בִּהְיוֹתָם׳ (ויקרא כו, מד) - בֹּא רְאֵה כַּמָּה הַחֲבִיבוּת שֶׁל הקב"ה כְּלַפֵּי יִשְׂרָאֵל, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁגּוֹרְמִים לִגְלוֹת בֵּין הָעַמִּים, הַשְּׁכִינָה לֹא סָרָה מֵהֶם לְעוֹלָמִים. שֶׁלֹּא תֹאמַר שֶׁהֵם לְבַדָּם בַּגָּלוּת נִמְצָאִים, אֶלָּא - ׳וְאַף גַּם זֹּאת׳ - עִמָּהֶם נִמְצָאִים. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב ׳וְאַף גַּם זֹּאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם וְגוֹ'׳.
נוסח בלי ניקוד (להעתקה ולחיפוש)
לשון הזוהר: רבי אבא אמר, ׳ואף גם זאת בהיותם׳ - תא חזי, כמה חביבותא דקודשא בריך הוא לגביהון דישראל, דאף על גב דגרמין למגלי ביני עממיא, שכינתא לא אתעדיאת מנהון לעלמין. דלא תימא דאינון בלחודייהו בגלותא משתכחין. אלא ׳ואף גם זאת׳ - עמהון משתכחין. הדא הוא דכתיב ׳ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם וגו'׳.
התרגום: רבי אבא אמר, ׳ואף גם זאת בהיותם׳ (ויקרא כו, מד) - בא ראה כמה החביבות של הקב"ה כלפי ישראל, שאף על גב שגורמים לגלות בין העמים, השכינה לא סרה מהם לעולמים. שלא תאמר שהם לבדם בגלות נמצאים, אלא - ׳ואף גם זאת׳ - עמהם נמצאים. זהו שכתוב ׳ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם וגו'׳.
מן המפרשים
הסולם: ר' אבא אמר וכו': רא"א, ואף גם זאת בהיותם. בוא וראה, כמה היא אהבת הקב"ה לישראל, שאע"פ שגרמו להיות בגלות בין העמים, השכינה אינה סרה מהם לעולם. ואל תאמר, שהם בלבדם נמצאים בגלות, אלא, ואף גם זאת , שהיא השכינה הנקראת זאת, נמצאת…
כל דברי הזוהר על פסוק זה
פסוקים שהפיסקה מביאה: